הפעלת מצלמות מעקב על ידי רשויות מקומיות במרחב הציבורי ,בין היתר בראשון לציון. מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, מתניהו אנגלמן: "בעשרים השנים האחרונות זינק מספרן של מצלמות המעקב ברחובות ישראל שהותקנו על ידי הרשויות המקומיות כדי לתרום לתחושת הביטחון. בביקורת נמצא כי אף גורם מוסמך לא יודע כמה מצלמות יש ומה הם המאפיינים הטכנולוגיים שלהן. המצלמות הללו נועדו לשמור על הסדר הציבורי – אבל חלקן חודרות לבתים הפרטיים של התושבים. מלחמת חרבות ברזל וסכנות הסייבר מחדדות ביתר שאת את חובתה של מדינת ישראל להגן על פרטיות אזרחיה. על משרד המשפטים והרשויות המקומיות לפעול כדי להסדיר את השימוש במצלמות ולהגן על פרטיות התושבים".
"האח הגדול": השימוש של הרשויות המקומיות במצלמות מעקב זינק בתוך כ-20 שנה, אך החוק לא מסדיר את השימוש בהן – ולאף גורם אין מידע מרוכז על כמותן, סוגן ומאפייניהן הטכנולוגיים של המצלמות במרחב הציבורי
- המבקר מצא כי הרשויות שנבדקו אינן מגינות כנדרש על פרטיות התושבים: נמצאו מצלמות המעקב המאפשרות צילומי תקריב למרחבים פרטיים וכן מצלמות מעקב המאפשרות זיהוי אוטומטי של לוחיות רישוי, ללא הסמכה מפורשת בחוק
השימוש במצלמות מעקב על ידי הרשויות המקומיות צבר תאוצה בשני העשורים האחרונים, בעקבות יוזמות של הממשלה לצד יוזמות של הרשויות עצמן.
בסקר על עמדות התושבים, שערך משרד מבקר המדינה, עלה כי מרבית המשיבים (80%) סבורים כי הרשות המקומית צריכה להתקין מצלמות מעקב במרחב הציבורי. הסיבות העיקריות לכך לדעתם הן כדי לספק ביטחון לתושבים (39%); כדי למנוע פשיעה (16%); ולצורך מניעת עבירות ומעקב אחריהן (16%).
על אף מגמת העלייה במספרן של מצלמות המעקב שהציבו הרשויות המקומיות ברחבי הארץ, מבקר המדינה מצא כי לא קיים בידי אף גורם ציבורי בישראל ריכוז נתונים בנוגע למספרן, לסוגן, ולמאפייניהן הטכנולוגיים.
בישראל אין בגדר החוק התייחסות לסוגיית הצבת מצלמות מעקב במרחב הציבורי, והשימוש במצלמות הללו מוסדר רק באמצעות ההוראות הכלליות של חוק הגנת הפרטיות וההנחיות של הרשות להגנת הפרטיות. מבקר המדינה מצא כי הרשויות המקומיות שנבדקו – ביניהן ראשון לציון, בני ברק, דאליית אל-כרמל, נשר וחיפה, אינן פועלות בכל הכלים העומדים לרשותן להגנה על פרטיות התושבים ולעמידה בהנחיית הרשות להגנת הפרטיות ביחס למצלמות מעקב.
בכל הרשויות שנבדקו נמצא כי ניתן לבצע במצלמות המעקב שנדגמו צילומי תקריב למרחבים פרטיים, דבר שעלול לגרום לפגיעה של ממש בפרטיות התושבים. החל ב-25% מהמצלמות (11 מצלמות) שנבדקו בעיריית בני ברק, וכלה ב-45% מהמצלמות (16 מצלמות) שנבדקו בעיריית ראשון לציון. נמצא כי עיריות בני ברק, חיפה ונשר והמועצה המקומית דאליית אל-כרמל לא בחנו, קודם התקנת המצלמות, את הצורך להסוות את המרחבים הפרטיים בטווח הצילום של המצלמות.
כל הרשויות שנבדקו התקינו מצלמות מעקב לזיהוי לוחיות רישוי באופן אוטומטי, בהיעדר הסמכה מפורשת לכך מעבר לסמכותן הכללית בפקודת העיריות. אף אחת מהרשויות שנבדקו לא ביצעה שימוע ציבורי קודם הצבת מצלמות המעקב, כדי לשמוע את עמדות הציבור הרלוונטי בעניין.
ארבע מהרשויות שנבדקו, ראשון לציון, בני ברק, חיפה ונשר, לא אספו נתונים מלאים ומפורטים ממשטרת ישראל ביחס למיקום העבירות בשטחן על פני תקופת זמן, כדי שיוכלו לקבל החלטה מבוססת נתונים ביחס למיקום הנדרש להצבת המצלמות בשטחן ולקביעת סדרי עדיפויות בהקמת אתרי המצלמות.
הביקורת העלתה כי עיריות ראשון לציון, חיפה ונשר לא הציבו מצלמות מעקב בשכונות שבהן שיעור העבירות היה גבוה ביחס לממוצע העבירות בשכונות הערים בשנת 2022. עיריות בני ברק וחיפה לא הציבו כלל מצלמות ברחובות המובילים במספר העבירות שבוצעו בשנה האמורה.
בניגוד להנחיית הרשות להגנת הפרטיות, עיריות בני ברק ונשר והמועצה המקומית דאליית אל-כרמל לא ציינו באתרים שלהן במרשתת את מיקומי המצלמות ואת השטח המכוסה על ידן; עיריית ראשון לציון לא פרסמה את שטח הצילום המכוסה על ידי כל אחת מהמצלמות; לשם השוואה, הרשות המקומית BCP שבבריטניה פרסמה באתר שלה מידע מקיף בנושא מצלמות המעקב בשטחה, הכולל את רשימת המצלמות המוצבות במרחב הציבורי, לרבות סוג המצלמה ושמות הרחובות או האתרים המצולמים בכל מצלמה. אתר הרשות מאפשר לכל תושב להגיש בקשה לקבלת עותק של החומר המצולם שהוא מופיע בו. לרשויות שנבדקו בישראל אין מדיניות אחידה בנושא.
הרשויות המקומיות שנבדקו לא קיימו הליך סדור שבו בחנו מפעם לפעם אם הנסיבות שהצדיקו את הצבת המצלמות מלכתחילה עדיין עומדות בתוקפן, ואם נדרש להמשיך ולהפעיל אותן כדי למלא את מטרתן, כנדרש בהנחיית הרשות להגנת הפרטיות, וכפי שמקובל ברשות הבריטית.
זאת ועוד: במבדק חדירה שביצע משרד מבקר המדינה באחת הרשויות המקומיות בישראל זוהו 11 ממצאים בדרגות סיכון שונות: 2 ברמת סיכון קריטית, 4 ברמת סיכון גבוהה ו-5 ברמת סיכון בינונית.
המבקר אנגלמן ממליץ למשרד המשפטים לשקול להסדיר בחקיקה את סוגיית השימוש במצלמות מעקב במרחב הציבורי על ידי הרשויות המקומיות. על הרשויות המקומיות שנבדקו לפעול לתיקון הליקויים ולשמור על עקרון השקיפות ועל זכות היסוד של התושבים לפרטיות.
אבטחת מידע של מערכות גבייה ברשויות מקומיות
בדיקת המבקר – בין היתר ברחובות וראשון לציון
מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, מתניהו אנגלמן: "נמצא קו מחבר בין הפגיעה בפרטיות שעלה בדוח על המצלמות במרחב הציבורי לבין איומי סייבר על המידע הנוגע לתושבים ומוחזק על ידי הרשויות המקומיות. במלחמת חרבות ברזל גברו איומי הסייבר – בשלושה חודשים בלבד התרחשו כ- 100 אירועי סייבר ברשויות המקומיות. למרות זאת, היחידה המגזרית במשרד הפנים האמונה על אסדרת הנושא אינה פועלת מזה זמן ומשרד הפנים לא מגבש פתרון לנושא. על משרד הפנים בשיתוף מערך הסייבר לתקן את הליקויים על מנת להבטיח את מוגנות המידע על התושבים".
בעקבות מלחמת "חרבות ברזל" התגברו הסיכונים להתרחשות אירועי סייבר בכלל הגופים במדינה לרבות ברשויות המקומיות: בין אוקטובר לסוף דצמבר 2023 התרחשו בהן 96 אירועי סייבר * המבקר מצא שהיחידה המגזרית במשרד הפנים, שאמורה להנחות את הרשויות המקומיות בהיבטי הגנת הסייבר, הפסיקה לפעול * העלות הכלכלית השנתית של נזקי הסייבר מוערכת בלפחות 12 מיליארד ש"ח בשנה
מערכת הגבייה של הרשות המקומית הינה מערכת מרכזית שבאמצעותה הרשות גובה תשלומים מהתושבים, המאפשרים לה לבצע את פעילותה השוטפת. ברשויות המקומיות מצטבר מידע אישי על תושביהן, ודבר זה מחייב אותן לנקוט פעולות לשמירה על המידע שנאסף בידיהן ולאבטחתו.
נכון לסוף שנת 2021 היו בתחומן של כלל הרשויות המקומיות במדינה כ-9.4 מיליון תושבים, והכנסותיהן העצמיות הסתכמו בכ-44 מיליארדי ש"ח. בשנת 2022, 9,108 אירועי סייבר דווחו למערך הסייבר הלאומי. בשנת 2023 קיבל המערך דיווחים על 13,040 אירועי סייבר.
בשנת 2021 עלות נזקי הסייבר בעולם הייתה 6 טריליון דולר ובישראל העלות הכלכלית השנתית מוערכת בלפחות 12 מיליארד ש"ח בשנה.
מבקר המדינה מצא כי בין ינואר 2021 לאוקטובר 2023 התקבלו במערך הסייבר הלאומי דיווחים על 164 תקיפות סייבר ברשויות המקומיות. בעקבות מלחמת "חרבות ברזל" התגברו הסיכונים להתרחשות אירועי סייבר בכלל הגופים במדינה לרבות ברשויות המקומיות: בין אוקטובר לסוף דצמבר 2023 התרחשו 96 אירועי סייבר ברשויות המקומיות.
בחודשים מאי-דצמבר 2023 בדק מבקר המדינה את נושא אבטחת המידע של מערכת הגבייה בעיריות: רחובות, ראשון לציון, אור עקיבא, רהט, במועצה המקומית אבן יהודה ובמועצה האזורית עמק חפר. המבקר מצא ליקויים ביישום הדרישות שחלקן מופיע בחוק הגנת הפרטיות, בתקנות על פיו ובהנחיות מערך הסייבר הלאומי, וליקויים אלה עלולים לחשוף את הרשויות המקומיות לאירועי סייבר.
בין הליקויים שעלו בביקורת: היעדר גוף המשמש יחידה מגזרית של הרשויות המקומיות המנחה אותן מהבחינה המקצועית בהיבטי הגנת הסייבר. בסוף שנת 2023, עדיין לא סוכם על מתווה בין משרד הפנים לבין מערך הסייבר הלאומי לגבי המשך הפעילות של היחידה המגזרית במשרד הפנים, שהוקמה בעקבות החלטת הממשלה משנת 2015 במטרה להנחות את הרשויות המקומיות בתחום הגנת הסייבר – והיחידה הפסיקה להנחות את מגזר הרשויות המקומיות. אי לכך אין גוף המשמש יחידה מגזרית של הרשויות המקומיות, אשר אחראי להנחות אותן במסגרת היערכותן להתמודדות עם אירועי סייבר.
בהיעדר גורם רשמי לא יתאפשרו ליווי, הנחיה ובקרה בעניין ההיערכות לקרות אירוע סייבר ובעניין המוכנות להתמודדות עם אירוע סייבר, במיוחד נוכח העלייה בהתקפות סייבר שהתרחשו כנגד גופים שונים במדינה במהלך מלחמת "חרבות ברזל" ופינוי הרשויות המקומיות בדרום ובצפון הארץ שעלול לחשוף את מערכות המחשוב שלהן לסיכוני אבטחת מידע. בביקורת עלו גם ליקויים בניהול מאגר המידע של מערכת הגבייה על ידי הרשויות המקומיות. כמו כן נמצא כי הרשויות המקומיות לא ביצעו סקרי סיכונים ומבדקי חדירה למערכת הגבייה ואינן מבצעות בקרה שוטפת על ספקי השירות המחזיקים במאגרי המידע שלהן וכן לא קיבלו מספקי השירות דיווחים תקופתיים על מידת עמידתם בחובותיהם לפי תקנות הגנת הפרטיות.המבקר אנגלמן ממליץ למשרד הפנים ולמערך הסייבר הלאומי לפעול לקביעת הגורם אשר ישמש יחידה מגזרית עבור הרשויות המקומיות. נוסף על כך על הרשויות המקומיות לפעול לתיקון הליקויים שהועלו בדוח.
טיפול הרשויות המקומיות בגני משחקים ציבוריים בתחום שיפוטן בין היתר ברחובות. בשנים 2013 – 2023 נהרגו 10 ילדים, וכ-14,000 ילדים הגיעו לחדרי המיון בשל פגיעה שנגרמה בגני משחקים. רובם המוחלט (כ-81%) נפגעו עקב נפילה, מכה או חבלה * סקר משרד מבקר המדינה: רק כ-55% מהמשיבים על סקר עמדות התושבים ציינו שגן המשחקים הקרוב לביתם הוא בטיחותי.
בשנים 2013 – 2023 נהרגו 10 ילדים, וכ-14,000 הגיעו לחדרי המיון בשל פגיעה שנגרמה בגני משחקים. רובם המוחלט (כ-81%) נפגעו עקב נפילה, מכה או חבלה. מבקר המדינה מצא שעל אף הדרישה בתקן הישראלי, חמש משש הרשויות המקומיות שנבדקו (רחובות ,חדרה, טבריה, שפרעם ורמת ישי) לא רשמו בטופס מפורט את המידע על תאונות שאירעו בגני המשחקים בתחום שיפוטן; לרשויות המקומיות שנבדקו ביטוח צד ג', אך קיימים פערים ביניהן, כמו בתקרת הכיסוי הביטוחי.
מהביקורת עולה כי ברחובות, חדרה ושפרעם מספר התושבים לכל גן משחקים ציבורי גבוה באופן יחסי – 1,374, 1,322 ו-4,838 בהתאמה, ואילו בטבריה היה מספר התושבים לכל גן 808, ברמת ישי – 738, ובחוף הכרמל – 553. עוד עלה כי מספר הילדים לכל גן בממוצע ברחובות ובשפרעם היה 358 ו-1,146 בהתאמה, ואילו בחוף הכרמל וברמת ישי היה מספר הילדים לכל גן 147 ו-176 בהתאמה. ככל שמספר הילדים לגן משחקים באזור מסוים גבוה יותר, הדבר עלול לפגוע בהנאתם מהשימוש בגנים ובמיצוי התועלת מהמרחב הציבורי.
עוד עלה מסקר עמדות התושבים שערך משרד מבקר המדינה כי ברחובות, חדרה ורמת ישי הרוב המוחלט של המשיבים ציינו כי זמן ההליכה לגן המשחקים הקרוב הוא פחות מ-10 דקות. מנגד, בטבריה ציינו כרבע מהמשיבים כי נדרשת הליכה של יותר מ-10 דקות לגן הקרוב ביותר לביתם; רק כ-55% מהמשיבים על סקר עמדות התושבים ציינו שגן המשחקים הקרוב לביתם הוא בטיחותי.
המבקר אנגלמן ממליץ לרשויות המקומיות שנבדקו לפעול לתיקון הליקויים שבדוח. על הממונה על התקינה במשרד הכלכלה והתעשייה לפעול לאכיפת הוראות החוק והתקן בתחום תחזוקת גני המשחקים, ועל מכון התקנים לפקח על גני המשחקים שבפיקוחו, כדי לוודא כי הם מותאמים לדרישות התקן.
פעילות הרשויות המקומיות לשילוב ולהכללה של יוצאי אתיופיה בחברה בין היתר ביבנה ורחובות
פערים משמעותיים בכל תחומי החיים בין יוצאי אתיופיה לשאר האוכלוסייה היהודית
- בשנת 2021 ההכנסה הכספית הממוצעת ברוטו למשק בית בכלל האוכלוסייה הייתה גבוהה בכ-30% מההכנסה הממוצעת למשק בית בקרב יוצאי אתיופיה
- שיעור התלמידים מקרב יוצאי אתיופיה שלומדים 5 יח"ל מתמטיקה הוא כרבע משיעור התלמידים שלומדים 5 יח"ל מתמטיקה באוכלוסייה הכללית (4.8% מתוך כ-20%)
- כ-77% מיוצאי אתיופיה העובדים ברשות המקומית, מועסקים בדירוג נמוך מאוד
- הרשויות המקומיות ניצלו רק 67% מהתקציב שהקצו להן משרדי הממשלה לשם ביצוע תוכנית "הדרך החדשה" לשילוב יוצאי אתיופיה
יותר מ-40 שנה לאחר גלי העלייה הגדולים של יהודי אתיופיה, עדיין מסתמנים פערים משמעותיים בכל תחומי החיים בין יוצאי אתיופיה לשאר האוכלוסייה היהודית בישראל. בשלהי שנת 2016 הוחל בהפעלת "הדרך החדשה", התוכנית הממשלתית החדשה לשילוב יוצאי אתיופיה, המבוססת על כמה החלטות ממשלה בנושא. כדי שניתן יהיה ליישם את התוכנית בכלל תחומי החיים נדרשים משרדי הממשלה, והרשויות המקומיות בפרט, לגלות מעורבות עמוקה בנושא ובכלל זה לבצע מיפויים, לקבוע תוכניות פעולה ולבצען, להקצות תקציבים ולמצות את ניצולם ולבצע מעקב ובקרה רציפים – בהובלת מטה היישום של התוכנית לשילוב יוצאי אתיופיה שהוקם במשרד ראש הממשלה.
מבקר המדינה מצא כי בשנים 2016 – 2022 משרד החינוך, משרד הרווחה, המשרד לביטחון לאומי, משרד התרבות והספורט ומשרד ראש הממשלה תקצבו את הרשויות המקומיות המשתתפות בתוכנית "הדרך החדשה" בסכום כולל של 203 מיליון ש"ח, ואולם ההעברות אליהן בפועל הסתכמו בכ-136 מיליון ש"ח בלבד, ולפיכך הרשויות המקומיות ניצלו רק 67% מהתקציב שהקצו להן משרדי הממשלה לשם ביצוע התוכנית.
יעדי "הדרך החדשה" לצמצום פערי השכר בין יוצאי אתיופיה לכלל האוכלוסייה לא הושגו: בשנת 2021 ההכנסה הכספית הממוצעת ברוטו למשק בית בכלל האוכלוסייה הייתה גבוהה בכ-30% מההכנסה הממוצעת למשק בית בקרב יוצאי אתיופיה (19,916 ש"ח בכלל האוכלוסייה לעומת 15,285 ש"ח בקרב יוצאי אתיופיה).
השכר החודשי הממוצע של יוצאי אתיופיה ילידי 1978 -1983 בשנת 2021 היה 4,595 ש"ח, שכר נמוך בכ-33% מהשכר הממוצע של שאר תושבי ישראל היהודים ילידי שנתונים אלה שנבדקו, ששיעורו היה 6,916 ש"ח.
המבקר הצביע על פערים משמעותיים גם בחינוך: רק 54% מתלמידי י"ב יוצאי אתיופיה קיבלו בשנת הלימודים התשפ"ב (ספטמבר 2021 – אוגוסט 2022) תעודת בגרות העומדת בדרישות הסף של האוניברסיטאות, לעומת 75.1% מכלל תלמידי החינוך העברי.
שיעור התלמידים שלמדו חמש יח"ל במתמטיקה בקרב יוצאי אתיופיה נמוך במידה ניכרת משיעורם של יוצאי אתיופיה באוכלוסייה הכללית: בשנת 2022 שיעור התלמידים שלמדו חמש יח"ל במתמטיקה ביבנה היה כ-17% מהתלמידים בכלל מסגרות החינוך בעיר, לעומת 8.5% בלבד מקרב יוצאי אתיופיה. בקריית מלאכי כ-10% מהתלמידים בכלל מסגרות החינוך בעיר למדו חמש יח"ל במתמטיקה לעומת 0% מקרב יוצאי אתיופיה. בשנת 2021 0% מהתלמידים יוצאי אתיופיה בנתיבות למדו חמש יח"ל במתמטיקה, וברחובות למדו 7.7% מיוצאי אתיופיה. זאת לעומת 21% באוכלוסייה הכללית. שיעור הנבחנים הכלל-ארצי של יוצאי אתיופיה בחמש יח"ל במתמטיקה היה 4.8%. עוד נמצא כי שיעור המצטיינים יוצאי אתיופיה מכלל תלמידי כיתה י"ב בנתיבות ובקריית מלאכי אשר סיימו את לימודיהם בשנת 2021 היה 0%. ביבנה וברחובות שיעור המצטיינים היה 2%. שיעור המצטיינים בקרב כלל יוצאי אתיופיה בשנתון זה היה 2.32% מכלל תלמידי י"ב יוצאי אתיופיה, ואילו שיעור המצטיינים בקרב כלל תלמידי י"ב ברחבי הארץ היה כ-10%.
המבקר מצא ששיעור הסטודנטיות (23.2%) והסטודנטים (12.2%) יוצאי אתיופיה בעלי תעודת סיום במוסדות להשכלה גבוהה – אוניברסיטאות ומכללות – הוא הקטן ביותר יחסית לשיעורם בכלל קבוצות המוצא של סטודנטים יהודים (שהוא בטווח שבין כ-28% בקרב גברים ממוצא מזרחי, ל-64% בקרב נשים ממוצא אשכנזי).
עוד נמצא כי משרד הפנים והרשויות המקומיות לא אימצו יעד מדיד לייצוג של יוצאי אתיופיה. כ-77% מהעובדים יוצאי אתיופיה מועסקים ברשויות המקומיות בתפקידים שדירוגם נמוך מאוד (עד דרגה 7). שיעור הייצוג של עובדים יוצאי אתיופיה בתפקידים בדירוגים גבוהים (1%) נמוך במידה ניכרת משיעור הייצוג של העובדים בכלל האוכלוסייה בדירוגים הגבוהים (כ-3.6%). משרד הפנים אינו מבצע בקרה בנושא איכות ההעסקה והתפקידים שממלאים יוצאי אתיופיה ואינו דורש מהרשויות לעמוד ביעד הייצוג בכלל הדירוגים. רק חמש מתוך 253 הרשויות ששלחו דיווח למשרד הפנים ציינו בדיווחיהן כי פרסמו מכרזים ייעודיים ליוצאי אתיופיה (בת ים, גבעת שמואל, נתניה, קריית מלאכי ורעננה). במסגרת הדיווח לא נדרש מהרשויות לפרט אילו משרות ייעודיות פורסמו.
המבקר אנגלמן ממליץ למטה היישום של התוכנית לשילוב יוצאי אתיופיה במשרד ראש הממשלה, להקפיד על הבקרה של יעדי התוכנית, ועל ניצול התקציבים ולהעמיק את מעורבות משרד הפנים ברתימת הרשויות לביצוע התוכנית.
קידום השוויון המגדרי בשלטון המקומי בין היתר בגן יבנה ומועצה אזורית גזר
74% מעובדי הרשויות המקומיות הן נשים – אך המבקר מצא שהן הרוויחו בשנת 2021 רק כ-69% משכרם של הגברים שעבדו לצידן * בראש כ-6% בלבד מהרשויות המקומיות עמדו נשים * נשים נושאות רק בכרבע מהתפקידים הבכירים ברשויות המקומיות * אחרי הבחירות המוניציפליות האחרונות: רק 20% מקרב נבחרי הציבור הן נשים * משרד הפנים והרשות לקידום מעמד האישה לא פעלו די לקידום שוויון מגדרי ברשויות המקומיות.
ממצאי הביקורת שערך מבקר המדינה מצביעים על עומקם של הפערים המגדריים שעודם קיימים בשכרם של עובדי ועובדות השלטון המקומי (השכר הממוצע לחודש של העובדות ביחס לעובדים בשנת 2021 עמד על כ-69%); בשיעורן של הנשים מקרב נבחרי הציבור (724 מתוך 3,647, כ-20%) ומקרב בעלי התפקידים הבכירים ברשויות המקומיות (379 מתוך 1,431, כ-26%). ניכר כי פערים אלו עמוקים אף יותר לנוכח שיעורן של הנשים מקרב עובדי השלטון המקומי (כ-123,000 מתוך כ-166,000, כ-7%4) – ולא רק מקרב כלל האוכלוסייה (כ-50%). הפערים עמוקים יותר גם ברשויות מקומיות המשתייכות למדד חברתי-כלכלי נמוך, רשויות פריפריאליות, לא-יהודיות, חרדיות ורשויות שאינן איתנות או יציבות. על רקע דברים אלה, ועל רקע דירוגה של ישראל במדד הפער המגדרי העולמי (במקום ה-83 מתוך 146 מדינות; המדינה המדורגת במקום ה-1 היא הקרובה ביותר להשגת שוויון מגדרי), גוברת החיוניות והחשיבות בנקיטת פעולות יזומות לקידום השוויון המגדרי ולצמצום הפערים המגדריים בגופים אלו.
על אף החובה הקבועה בחוק שכר שווה לערוך מדי שנה בשנה דוח פנימי על פערי השכר המגדריים, מבין הרשויות המקומיות שנכללו בביקורת העומק עלה כי עיריית רהט לא ערכה דוח פנימי לאף אחת מהשנים 2021 ו-2022, ואילו המועצה המקומית גן יבנה, המועצה האזורית גזר ושאר העיריות שנבדקו ערכו דוחות פנימיים לשנים האמורות.
מבין הרשויות המקומיות שנכללו בביקורת העומק עלה כי המועצה המקומית גן יבנה והעיריות באר שבע, בית שמש ונהרייה לא ערכו את הדוחות הפנימיים שלהן בהלימה מלאה להוראות חוק שכר שווה ולהנחיות המחייבות של נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה וכן לא יישמו את מרבית המלצותיה של הנציבות שנכללו בהנחיות. מנגד עלה כי המועצה האזורית גזר ועיריית כפר סבא ערכו את הדוחות הפנימיים בהלימה מלאה להוראות הדין ולהנחיות המחייבות של הנציבות, אם כי לא יישמו את מרבית המלצות הנציבות שנכללו בהנחיות.
מניתוח הנתונים עלה כי בכלל הרשויות המקומיות שנבדקו נמצא פער בין השכר הממוצע ברוטו לעובד ובין השכר הממוצע ברוטו לעובדת במועצה המקומית גן יבנה, שבה שכר העובדים הגברים הוא הגבוה ביותר (80.3 ש"ח לשעה), נמצא הפער הגדול ביותר – כ-42% (33.9 ש"ח לשעה); במועצה האזורית גזר נמצא פער של 22% (14.9 ש"ח לשעה);
מניתוח הנתונים על תוצאות הבחירות לרשויות המקומיות בשנת 2024 עלה כי בראש כ-6% מהרשויות המקומיות בלבד (15 מתוך 257) עמדו נשים. אף כי חלה עלייה מסוימת בשיעור הנשים העומדות בראש רשות מקומית, שיעורן נותר נמוך, וזאת גם בהשוואה למדינות דמוקרטיות אחרות. כמו כן, לפי הנתונים על תוצאות הבחירות לרשויות המקומיות בשנת 2024, שיעורן של הנשים מקרב חברי מועצת הרשות המקומית היה כ-19% בעיריות ובמועצות מקומיות (493 מתוך 2,655) וכ-23% במועצות אזוריות (231 מתוך 992). שיעורן של הנשים מקרב חברי המועצה בכלל סוגי הרשויות המקומיות היה כ-20% (724 מתוך 3,647), לעומת כ-18% בשנת 2018, כ-13% בשנת 2013 וכ-11% בשנת 2008. בכשליש מהרשויות שנבדקו (83 מתוך 238) לא נבחרה אף אישה לכהן במועצת הרשות המקומית.
כאמור, אף ששיעורן של הנשים מקרב כלל עובדי הרשות המקומית הוא כ-74%, שיעורן מקרב בעלי התפקידים הבכירים הוא כ-26%. שיעור נמוך כאמור ניכר במיוחד ברשויות המשתייכות למדד חברתי-כלכלי נמוך (כ-10%), ברשויות פריפריאליות (כ-21%), ברשויות לא-יהודיות (כ-8%) או ברשויות שהן בתוכניות הבראה או התייעלות או שמונה להן חשב מלווה (כ-12%). בקרוב לכשליש מהרשויות המקומיות (72 מתוך 252) לא מכהנות כלל נשים בדרג הניהול הבכיר, ובהן עיריית רהט, ובשיעור דומה של הרשויות המקומיות (67 מהן) מכהנת אישה אחת בדרג הניהול הבכיר, ובהן עיריית נהרייה. נוסף על כך העלתה הביקורת כי בכשליש מהרשויות המקומיות (79 מתוך 240) לא ניתן כלל ייצוג לנשים בקרב בעלי התפקידים הבכירים ובקרב נבחרי הציבור או שניתן להן ייצוג סמלי בלבד (עד 10%).
המבקר מצא כי משרד הפנים לא פעל ליישום ההמלצות של הוועדה הציבורית לקידום נשים בשלטון המקומי משנת 2018 ושל צוות המדיניות שהוא הקים בנושא "איתור, גיוס וקידום נשים לתפקידי ניהול בכירים ברשויות המקומיות" משנת 2021, ובכלל זה לא פרסם הנחיות לרשויות המקומיות בדבר הצורך לגבש מדיניות פנים-רשותית לקידום הייצוג ההולם לבני שני המינים, בפרט בדרג ניהול הביניים ובדרג הניהול הבכיר, ולרבות איתור יזום של מועמדות לתפקידים או למשרות שבהם נמצא תת-ייצוג משמעותי. משרד הפנים גם לא קבע מתווה לפיקוח ולבקרה על קיום הוראות הדין, ובכלל זה לא קבע חובות דיווח שיאפשרו לו לקיים מעקב ובקרה מועילים על מידת קידום השוויון המגדרי בדרג ניהול הביניים ובדרג הניהול הבכיר ברשות המקומית.
הביקורת העלתה כי בכל אחת מהשנים 2015 – 2023 בממוצע לא כיהנה יועצת לקידום מעמד האישה ב-20 מתוך 257 מהרשויות המקומיות (כ-8% מהן). נוסף על כך, ב-13 רשויות מקומיות לא כיהנה יועצת במצטבר ארבע שנים בשנים הללו. נכון לספטמבר 2023 נמצא כי 24 מתוך 257 רשויות מקומיות (כ-9% מהן) לא מינו יועצת, וב-12 מהן לא כיהנה יועצת לפחות שנתיים ברציפות. אף כי חובה על משרד הפנים לפי החוק למנות יועצת לאחר שהורה לרשות המקומית למנותה והיא לא עשתה כן, הביקורת העלתה כי משרד הפנים לא קיים חובה זו וגם לא עושה שימוש בכלים אחרים מתונים יותר לעודד רשויות מקומיות לאייש את משרת היועצת.
היקף המשרה של כ-80% מהיועצות שהשיבו על שאלון משרד מבקר המדינה (148 מתוך 184) לא הוגדר כלל. עוד עלה מהתשובות כי הרוב המוחלט של היועצות שהשיבו (169 מתוך 184) ממלאות תפקיד נוסף ברשות המקומית, מהן כ-36% (61 מתוך 169) משמשות בתפקידן הנוסף כמנהלות מחלקה או כמנהלות אגף ברשות המקומית. במצב דברים זה עולה חשש בנוגע ליכולתה של היועצת להקדיש זמן הולם למשימותיה ולממש את מלוא ההזדמנויות המגולמות בתפקיד.
במהלך הביקורת החלה הלמ"ס, בשיתוף הרשות לקידום מעמד האישה, לפעול לגיבוש של מערכת מחוונים שיוכלו לתאר בהתפלגות מגדרית וברמת הרשות המקומית, פערים מגדריים בתחומי החיים השונים, ובכלל זה בשוק העבודה; בתחומי החינוך, הרווחה, הבריאות והפנאי; בתחומי הדיור, הדמוגרפיה והתחבורה; וכן בהיבטים של חוסן ופעילות ציבורית. מחוונים אלו יוכלו גם להשתלב בפרסומים עיתיים של הלמ"ס על הרשויות המקומיות, וכך יוכלו לשמש לצורך בחינת ההשלכות המגדריות של החלטותיהן של הרשויות בתחומי הפעילות השונים; ככלי השוואתי לבחינת תופעות ייחודיות של אי-שוויון מגדרי ברשויות או הצלחתן בצמצום פערים מגדריים; וכן ככלי תומך החלטה עבור גופי האסדרה השלטוניים, בין היתר לעניין החלטות בנושאים של ביזור סמכויות או תקצוב.
המבקר אנגלמן ממליץ לגופי השלטון המקומית לגבש תוכנית אסטרטגית לצמצום הפערים המגדריים בקרב עובדיהן, שמהן ייגזרו תוכניות עבודה הכוללות יעדים תוצאתיים מדידים ולוחות זמנים מוגדרים לביצוע – והכול תוך מעורבותן והובלתן של היועצות לקידום מעמד האישה המכהנות בהן. על משרד הפנים, בשיתוף הרשות לקידום מעמד האישה ואיגוד היועצות, להשלים את גיבוש תפיסת התפקיד של היועצות ולבחון כיצד ניתן להבטיח שיוכלו למלא את תפקידן באופן המיטבי.
מרכזי קשר של הורים-ילדים ברשויות המקומיות
בין היתר- לוד ומועצה אזורית נחל שורק
66 מרכזי הקשר שפעלו בשנת 2023 ברשויות מקומיות ברחבי הארץ התקשו לתת מענה זמין ונגיש * משפחות רבות נדרשות להמתין לסיוע, לעיתים חודשים ארוכים * כשליש מההורים המטופלים לא מרוצים ממיקום מרכזי הקשר * יותר ממחצית מהעובדים הסוציאליים במרכזי הקשר חוו אלימות בין 2021 ל-2023 * רק ב-9% מהרשויות הלא-יהודיות היו מרכזי קשר בשנת 2023, לעומת 32% מהרשויות בחברה היהודית
מרכזי קשר הורים-ילדים (מרכזי הקשר) מופעלים על ידי הרשויות המקומיות ונועדו לשמש אכסניה מוגנת לקיום מפגשים בין הורים לילדים על רקע של פירוד, גירושין או אלימות וסיכון. 66 מרכזי קשר היו פזורים בשנת 2023 ב-64 רשויות מקומיות ברחבי הארץ, המאכלסות כ-6.3 מיליון תושבים. המרכזים אמורים לשמש מרכזים אזוריים. כשליש מהמשפחות שטופלו בהם בשנת 2022 היו תושבי רשויות מקומיות אחרות.
מבקר המדינה בדק ומצא כי 66 מרכזי הקשר התקשו לתת מענה זמין ונגיש לאוכלוסייה הנדרשת לטיפולם, ומשפחות רבות נדרשות להמתין, לעיתים חודשים ארוכים, טרם זכו לסיוע בחיזוק הקשר בין ההורים לילדיהם.
ב-26 מרכזי הקשר מ-59 מרכזי הקשר שהשיבו לשאלון משרד מבקר המדינה, עלה כי 111 משפחות נאלצו להמתין טרם קבלת טיפול פרקי זמן של החל משבועיים עד יותר מ-30 שבועות. כך בעיריית נשר נאלצו להמתין למעלה מ-30 שבועות לתחילת המפגשים במרכז הקשר. דוגמה נוספת לזמני המתנה שנדרשו – אב המתגורר בפתח תקווה וילדיו אשר שהו בשנת 2022 עם אימם במקלט לנשים נפגעות אלימות באזור ירושלים נאלצו להמתין כשמונה חודשים טרם התאפשר להם להיפגש במרכז הקשר בביתר עילית (במרחק של כ-70 ק"מ ממקום מגוריו של האב) – כיוון שלא נמצא לכל אורך התקופה מקום פנוי במרכז קשר הסמוך למקלט לקיום המפגשים.
ניהול המידע על המשפחות המטופלות – נמצא כי המועצה האזורית נחל שורק והעיריות לוד, דימונה, ביתר עילית, נצרת ותל אביב-יפו אינן מנהלות את המידע הרגיש על המשפחות המטופלות במרכזי הקשר באופן שיטתי ואחוד ברשת ממוחשבת ומאובטחת. כך בעיריות דימונה, ביתר עלית, נצרת ותל אביב-יפו, התיקים כולם או חלקם מנוהלים באופן פיזי ובמועצה אזורית נחל שורק ועיריית לוד התיקים מנוהלים במחשב אך אינם מנוהלים באופן מלא במערכת ממוחשבת שמאפשרת לנהל מידע הנוגע גם לתושבי רשויות אחרות וממילא גם לשתפו.
על אף הנסיבות המורכבות בעת מלחמת חרבות ברזל, מרכזי הקשר בלוד, דימונה, ביתר עילית, נצרת ותל אביב-יפו הצליחו לפעול במהלך המלחמה ולתת שירות למשפחות המטופלות.
כשליש (90 מתוך 280) מהמשיבים על שאלון שביעות הרצון מקרב המטופלים במרכזי הקשר השיבו כי אינם שבעי רצון ממיקום מרכז הקשר ומנוֹחוּת ההגעה אליו.
נמצא כי מנגנון התקצוב שקבע משרד הרווחה – מנגנון הכולל השתתפות בשכר עובדי מרכז הקשר בלבד (75% מהתעריף אשר עמד בנובמבר 2023 על כ-650 ש"ח עבור כל משפחה מטופלת) ומותיר לרשות המקומית המפעילה את המרכז לשאת במימון שאר העלויות הכרוכות בכך – מתקשה לתמרץ רשויות מקומיות להקים מרכזי קשר. נכון למועד הביקורת, הקמת המרכזים נשענת ברובה על נכונותן של רשויות מקומיות לשאת בעלויות הכרוכות בהפעלת מרכז ולא על תכנון מוקדם ומושכל המבוסס על בדיקת צרכים. המבקר מצא כי רק 9% מהרשויות מהחברה הלא-יהודית הקימו מרכזי קשר נכון לשנת 2023, לעומת 32% מהרשויות מהחברה היהודית.
עוד נמצא כי יותר ממחצית מהעובדים הסוציאליים במרכזי הקשר שהשיבו על השאלון חוו אלימות בשלוש השנים האחרונות (2021 – 2023). ב-35% מהמקרים השיבו העובדים הסוציאליים כי האירוע דווח למשטרה, ב-17% מהמקרים האירוע דווח לוועדת אל-אלימות במשרד הרווחה. 12 מהעובדים הסוציאליים השיבו במרכזי הקשר (20%) כי בשנים 2021 – 2023 אירעו אירועי אלימות מצד הורים כלפי ילדיהם במהלך המפגשים במרכז שבו הם הועסקו. רק בשבעה מתוך 22 מהמקרים (31%) שבהם התרחשו אירועי אלימות, עורבה המשטרה.
פחות ממחצית מהמשפחות שסיימו טיפול בשנת 2022 (598 משפחות) יצאו להסדרי ראייה עצמאיים. לצד הירידה במספר מסיימי הטיפול שיצאו להסדרי ראייה עצמאיים, חלה עלייה במספר המשפחות שחזרו לקבל טיפול במרכז הקשר לאחר סיום המפגשים, 206 משפחות בשנת 2022 לעומת 147 משפחות בשנת 2020.
מנתוני משרד הרווחה עולה כי בכל ארבעת המחוזות, מספר המשפחות המטופלות ביחס למספר אנשי הצוות במרכז הקשר גבוה מהתקן שנקבע (48 משפחות מטופלות בממוצע לעומת התקן שנקבע על 23 משפחות). במענה לשאלון, מסרו 75% מהמשיבים כי הם חווים עומס רגשי במסגרת עבודתם במרכז הקשר, ורק 66% מהם השיבו כי הרשויות המקומיות מספקות מענה לעומס הרגשי האמור.
75% מהעובדים הסוציאליים שהשיבו על השאלון סברו שיש צורך בהכשרות בטיפול באוכלוסיות ייחודיות במסגרת מרכז הקשר. 27% מהם השיבו שיש צורך בהכשרות בנוגע לחברה הערבית ולבני הקהילה האתיופית.