השבוע נפתחה תערוכת אומנות ראשונה מסוגה של בית הספר לעיצוב וחדשנות במסלול האקדמי המכללה למינהל, בשיתוף כתר, שמטרתה להעניק מעט תקווה סביב תקופה מורכבת זו.
במסגרת תערוכת הבוגרים השנתית של בית הספר לעיצוב וחדשנות, מוצגת השנה תערוכה ייחודית בשם 'כסאות של תקווה'. התערוכה, המהווה מיצב מיוחד בתוך התערוכה הראשית ומאגדת, לראשונה, יצירות של בוגרים מכל שנות פעילות בית הספר.
התערוכה “כסאות של תקווה”, אותה אוצרת המעצבת מיכל קסטיאל, בוחנת חיבור בין שני מושגי אייקונים ישראלים. האחד, “כסא כתר” הוא אייקון תרבותי כבר מעל לשלושה עשורים בחברה הישראלית. לצידו, המושג "תקווה" המלווה אותנו כאומה. משמו של ההמנון הלאומי שלנו דרך מהותו כמילת מפתח שגורה במדינה השרויה תמידית בין משבר לקונפליקט. באמצעות פעולת שיבוש והתערבות בכיסאות, התערוכה מזמינה את הצופה לחקור כיצד אנו מבינים, מגיבים ומפרשים את המושג תקווה, בוחנת את הדרך שבה סמל יומיומי כמו כיסא הופך לאובייקט בהתערבות משבשת ומייצר רגש ואופטימיות.
המעצבים בתערוכה הם בוגרים מכל שנות פעילות של בית הספר לעיצוב וחדשנות במסלול האקדמי המכללה למנהל. המיצג הינו חלק מתערוכת הגמר של בית הספר "העתק הדבק" בו תלמידים משנה ד' יציגו את מיטב המיצגים. באופן טבעי, השנה העבודות הושפעו רבות מהשלכות המלחמה.
מיכל קסטיאל, אוצרת התערוכה וראשת התמחות לתקשורת חזותית במרחבי פנים ומרצה בבית הספר לעיצוב וחדשנות: "כסאות של תקווה הוא מיצב שיבוש תרבותי השואף לאופטימיות בתקופה כאוטית וכואבת זו. אם נתחקה אחרי "השיבושים" בתערוכה נוכל לראות כיצד הם הופכים למקור קריטי ובלתי נפרד מהמושג בו עוסקת התערוכה: נראה אותם מפיחים תקוה".
אודי שגיא, מנכ"ל כתר ציין כי: " בשנים האחרונות ראינו כיצד האייקון הישראלי – כסא כתר – הפך לסמל רב עוצמה במאבק למען בריאות האישה וסרטן השד ומזה כ-9 חודשים לסמל להשבת החטופים. זוהי עדות לכוחו של עיצוב ליצור שינוי חברתי משמעותי. פרויקט 'כסאות של תקווה' הוא דוגמה מצוינת לשיתוף פעולה עם הדור הבא של המעצבים והמעצבות בישראל, המדגים כיצד יצירתיות וחדשנות יכולות לתמוך במטרות חברתיות חשובות. כתר גאה לשלב ידיים עם האקדמיה בישראל, לקדם יוזמות חשובות בתחומי איכות הסביבה, החדשנות והעיצוב".
בין העבודות המוצגות: דנה קורן מציגה את המורכבות בין תקופה קשה זו לבין הרצון לעבור לתקופה המשדרת אופטימיות ותקווה. ביצירה ניתן לראות את הניגודיות בין הצבע השחור לבין הצבע המואר הורוד שמסמל את התקווה.
אדוה אברני, נועה דלמאי ושקד ברלנשטד יצרו עבודה המשדרת מסרים חיוביים, אופטימיים וצבעוניים המקלים על תקופה מורכבת זו. במרכז העבודה ניתן לראות סימן של אצבעות שלובות המסמלות את התקווה והציפייה לתקופה טובה יותר הצופה מוזמן לשבת, להצטלם ולייצר לעצמו קצת אופטימיות.