תערוכה חדשה במוזיאון אגם- “הִתְהַוּוּת” ,אמנים: יעקב אגם, לינדה אדמס, אריק בוקובזה, סופי ברזון מקאי, דונה ג’ונסון, אורלי הומל, מיכל ממיט-וורקה, נירית טקלה, דנה יואלי, תמר לב-און, כרם נאטור, יעל סרלין, עינת עריף-גלנטי, אנה פרומצ’נקו, יערה קליין ימין, מרב קמל וחליל בלבין, אלה רייניץ דונייסקי, אמיר תומשוב . אוצרת: מיטל מנור. תאריכים: 5.9.24 – 5.2.25 . שיתוף פעולה אמנותי-קהילתי בין מוזיאון אגם לבין ארגון אור שלום המטפל בילדים, נוער וצעירים בסיכון, שהוצאו מבתיהם ע”י רשויות הרווחה והועברו למסגרות חוץ ביתיות כאומנה ומעונות משפחתיים
מגוון ממיטב האמניות והאמנים הפועלים בישראל, קיימו מפגשים עם צוות ובוגרי אור שלום. אלו היוו את מקור ההשראה לעבודות הציור, פיסול, צילום ווידאו המוצגות בתערוכה במוזיאון אגם תחת הכותרת “התהוות”
התערוכה הִתְהַוּוּת התהוותה בשיתוף פעולה אמנותי-קהילתי ייחודי בין מוזיאון אגם בראשון לציון וארגון אור שלום שמטפל בילדים, נוער וצעירים בסיכון שהוצאו מבתיהם ע”י רשויות הרווחה והועברו למסגרות חוץ ביתיות כאומנה.
17 אמניות ואמנים, המהווים מגוון של קולות שונים הפועלים בשדה היצירה המקומית, קיימו מפגשים עם צוותי ובוגרי אור שלום ויצרו בהשראתם עבודות ציור, פיסול, צילום ווידאו המוצגות בתערוכה במוזיאון אגם. העבודות עוסקות בתהליכים דינמיים של התהוות. התהוות של תא משפחתי חדש, של עתיד טוב יותר ושל יצירות אמנות המתייחסות למיתולוגיה, נרטיבים מסורתיים וייצוגים של משפחה.
התערוכה משקפת מציאות חברתית מקומית באמצעות אמנות ישראלית עכשווית. היא מעלה שאלות על בית, משפחה, הגנה, ביטחון והישרדות, שאלות שהפכו מהותיות ורלוונטיות לכל אחד ואחת מאיתנו בשנה החולפת. שנת משבר בחיים הלאומיים והאישיים של כולנו, בה המציאות מתהווה מחדש תוך שהיא משנה את פניה מרגע לרגע. ריבוי הקולות המוצג בתערוכה, מזמן לצופים מנעד רחב של אפשרויות מבט על תפקידה הייחודי של אומנה ועל השפעתה על הפרט ועל החברה ומתכתב עם זוויות הראייה השונות המאפיינות את עבודותיו של יעקב אגם, שנמצאות בהתהוות מתמדת.
מוזיאון אגם, רחוב מיש”ר 1, ראשון לציון yama.co.il. שעות פתיחה: שני, שלישי, רביעי, שישי ושבת – 15:00-10:00 | חמישי – 20:00-10:00. לפרטים נוספים: הדס שפירא 050-8862743 hadashapirapr@gmail.com
על ארגון אור שלום.
אור שלום הוא ארגון ללא מטרות רווח המטפל בילדים ונוער בסיכון שהוצאו מחזקת הוריהם על ידי רשויות הרווחה בשל נסיבות של חוסר מוגנות קיצונית וקשיים בתפקוד ההורי . הארגון שם לו למטרה להעניק לילדים אלו את כל מה שנמנע מהם – הגנה מידית, בית חם, יד מחבקת, משפחה עוטפת וכל מה שילד זקוק לו לצורך התפתחות תקינה וסיכוי אמיתי להווה ולעתיד טובים יותר.
על העבודות בתערוכה “התהוות”:
סופי ברזון מקאי
על מה נשענים כשהעולם מסביב נכשל? סופי ברזון מקאי, אמנית והאוצרת של גלריה בארי בקיבוץ בארי, ומי שניצלה עם משפחתה מהטבח שהתרחש בקיבוץ ב-7 באוקטובר יצרה בהשראת אור שלום קמע לשמירה אשר מורכב מסמלים של הגנה ומזל טוב. הגריפין – יצור שחציו עיט וחציו אריה, שומר האוצרות המיתולוגי, מגויס כאן לשמירה על אוצרות הלב שנרמזים בדימוי הצדפה, צדפה שעוטפת כאב והופכת לפנינה.
יעקב אגם
עבודותיו של אגם מתאפיינות בתנועה וברב-ממדיות. הן דינמיות ומשתנות בהתאם לתנועת הצופה ולזווית הראייה שלו. הן יוצרות במתבונן תחושה של מעורבות, של התפתחות ושל שינוי שאינם חדלים – רוח אופטימית של ההתהוות מתמשכת, בדומה לטבעם המשתנה של החיים ושל האדם.
כרם נאטור
“ירח” הוא רישום דיגיטלי שמציג את סלנה, אלת הירח היוונית, מוקפת ביצורי לילה המסמלים הגנה, כוח ומשפחה. מעל ראשה של סלנה מצויים סמלים שמתייחסים אל המחזור הנצחי של לידה, חיים ולידה מחדש, וכן אל הכוח והאינטואיציה הנשית האלוהית. היצירה מציגה את הכוח הטרנספורמטיבי של סביבה המאפשרת לילדי אומנה חוסן וצמיחה.
תמר לב און
תמר לב און היא אמנית רב תחומית. עבודותיה נעות סביב נרטיבים מומצאים, היסטוריות ובדיות, ויוצרת בציור ובמדיה דיגיטלית. בעבודתה הנוכחית יצרה לב-און בהשראת אור שלום דגל המדמה דגל של בתי מלוכה או סמלי אבירות באירופה. על הדגל מופיעות שתי דמויות – דמות של תינוק ודמות של גור זאבים. לב-און מתכתבת עם הפסל הידוע של רמוס ורומולוס, אחים תאומים מהמיתולוגיה היוונית, שמיוחס להם ייסוד רומא. על פי הסיפור המיתולוגי, התאומים ננטשו על ידי אמם וגודלו על ידי זאבה שמצאה אותם. השילוב בין גור זאב לאדם בא לייצג בעיני האמנית את החיבור שנוצר כאשר ילד מגיע אל משפחת אומנה.
תמר לב-און
עינת עריף-גלנטי, אמנית רב תחומית שעוסקת ביחסים שבין זמן, אדם, טבע וסביבה, וכן בביטויים החזותיים שלהם כפי שמשתקפים בחפצי יומיום ובסצנות של טבע דומם. עבודה לשון הפר מתואר כד ובו פרחים של “לשון הפר”, צמח בר מקומי שהאמנית מכירה היטב עוד מימי ילדותה בירושלים. הזרעים של הצמח מתאפיינים בעמידות חזקה אשר יודעת לשרוד אסונות (למשל שריפה), אלגוריה מן הטבע לכוחה של נפש האדם ורוחו.
אליהו אריק בוקובזה
אליהו אריק בוקובזה משלב בציוריו דימויים מן התרבות החזותית הישראלית, שמץ של הומור, וכל זאת בשפת ציור נאיבית, מתיילדת ובעלת צבעוניות עזה. בעבודה זו הוא בחר להתכתב עם נושא מכונן בתולדות האמנות, האם והילד. אך מבצע החלפה של דמות האם בדמותה של אומנת. הנושא לא רק מתייחס למעשה האומנה אלא למעשה נזכר בזיכרונות ילדותו הפרטית של האמן בפריז.
אנה פרומצ’נקו
אנה פרומצ’נקו היא אמנית רב תחומית העוסקת בציור, פיסול ווידאו. בשנים האחרונות, עבודותיה מתייחסות לאמצעי הגנה ותחושת הביטחון שאלו מעניקים לנו. כיסא מפלט בצבעי כחול-לבן, המיועד לסייע בנחיתה בטוחה בחיים האמיתיים של בוגרים, נוצר בהשראת ילדי האומנה שזקוקים למיטב העזרה כדי לצאת לעולם בגיל 18, אך בפועל נשארים תלויים בין שמים לארץ, כשהמדינה מצפה מהם להמשיך לבדם, בתקופה קריטית ביותר.
לינדה אדמס
לינדה אדמס מתכתבת עם הציור המפורסם של לס מנינס. היא מציבה את עצמה בתפקיד הצייר בדיוקן עצמי, ואת הדמויות המופיעות בציור המקורי כדמויות ילדי האומנה במעון שבו ביקרה והשפיע עליה עמוקות. בעבודתה היא מביאה לידי ביטוי את הדאגה והאהבה שמקבל ומקבלת כל ילד אומנה.
אמיר תומשוב
הרישומים של אמיר תומשוב עוסק במושג “בית”. העבודות מעלות את שאלת ההגדרה של בית; האם הוא רק מבנה? האם הוא מחסה בבחינת “ביתו של אדם – מבצרו”? או האם הוא מקום מנטלי ולא פיזי שמאפשר לנו להימלט אליו כשעולה הצורך? לפי תומשוב, גם כשיסודות הבית הרוסים, הבית נשאר בנפש האדם ללא מסמן פיזי. זהו סינדרום שעולה ברקע סיפורם של אלו שנותקו מבתיהם או שבתיהם נהרסו, אך גם על רקע הבתים מהם מגיעים ילדי אומנה שביתם אינו מתפקד כ”בית”.
נירית טקלה
נירית טקלה היא אמנית ישראלית ילידת אתיופיה. היא מרבה לתאר בעבודותיה את סביבתה הקרובה ואת חיי קהילת ביתא ישראל בארץ. ציורה של טקלה מתאר סצינה קבוצתית של דמויות מונומנטליות שמתרחש על רקע בית המשפחה. היציבות, העוצמה והחיבור למקום נוכחים מאוד. הדמויות שבקדמת הציור כורעות ברך לצד שלושה צבים – סמל לביטחון ולהגנה תמידיים שמספק הבית.
יעל סרלין
יעל סרלין עוסקת בעבודותיה בשנים האחרונות בתיעוד ומחקר של קהילות יהודיות באמצעות שימוש ברקמה, ציור, קולאז’ ווידאו. סרלין יצרה סדרה של “ברכות הבית” ובבסיסן בתים הרוסים עליהם היא רקמה בעבודת יד בתים חדשים, יציבים יותר. העבודות משמשות למעשה כסוג של ברכות שפועלות כקמעות לשמירה והגנה על ילדי האומנה ועל הבתים העתידיים אותם יבנו.
דנה יואלי
דנה יואלי יצרה פסל חמר שמזכיר סידור פרחים גבוה, או ענף שניתק והושם למשמר, מזוגג בחלקו, נתון תחת פעמון זכוכית. הפסל ההיברידי עשוי מִרְכיבים של בעלי חיים, צמחים וצדפות, וקושר בין עולם של יופי תיאטרלי-בארוקי לבין מסורת מחקרית-אסתטית של התבוננות האדם (והאדם היוצר בפרט) בטבע. הפעמון המגן על האובייקט המעודן יוצר חיץ בין הפסל השביר ומגונן עליו, תוך שהוא מאזכר פעולת שמירה, טיפוח וריפוי אשר קיימות בבסיס כל אומנה.
מיכל ממיט-וורקה
מיכל ממיט-וורקה היא ציירת ישראלית ילידת אתיופיה, שעוסקת בציוריה בסוגיות של זהות ושייכות של קהילת ביתא ישראל (יוצאי אתיופיה) בארץ. ממיט-ורקה מתארת בציורה את הנטלה, צעיף בד מסורתי לנשים, המשמש לכיסויי הכתפיים, אותו היא בוחרת לשלב לצד פריטים מהיום יום בישראל, כתיאור של טבע דומם המזכיר שושלת נשית משפחתית וקהילתית.
מרב קמל וחליל בלבין
מרב קמל וחליל בלבין פועלים כצמד משנת 2012. בעבודתם ניכרים הומור, דמיון פרוע, ורוח שטות לצד מבע ביקורתי ואירוני, אשר מוצא ביטוי בחומרים מגוונים. בעבודה שיצרו הם שואבים השראה מהסיפור המיתולוגי של דפנה, הנימפה שברחה מאפולו והפכה לעץ. הדימוי של אישה הנוטעת את שורשיה באדמה מספק בסיס יציב, מסורתי וחזק, ומתכתב עם הרעיון הבסיסי עליו מבוססת האומנה. ביצירתם של קמל ובלבין מתגלם השינוי האדיר שנוצר בחייהם של ילדי אומנה – טרנספורמציה במציאות חייהם, או אם להשתמש במונח המיתולוגי הקשור בדפנה – מטמורפוזה.
אורלי הומל
אורלי הומל יצרה פסל בצורת לב של פיל ועליו “הניחה” לב של עכבר. ההצבה יוצרת סימביוזה פיסולית כך שהלב הקטן “נח” על הלב הגדול, והם נראים משולבים אחד בשני. הלב הגדול הוא המצע של הלב הקטן, ולמרות ששניהם מונחים מחוץ לגוף החי הם כביכול מתפקדים יחד כמערכת חיה, כאלגוריה בסיפורי ילדים בהם מושאלים פרטים כאלה ואחרים כדי לייצג תכונות והתנהגויות של בני אדם.
יערה קליין ימין
יערה קליין ימין היא אמנית זכוכית ומעצבת תכשיטים. לפני מספר שנים היא אימצה, יחד עם משפחתה, מעון משפחתי של ׳אור שלום׳ ובעקבות הקשר הזה, יזמה ויצרה במשך 4 שנים את “הכניסיני – פרויקט הוקרה לאימהות אומנה” היא יצרה סדרה של שמונה תכשיטים אותם עיצבה בהשראת הסיפורים של אימהות האומנה שפגשה. הפרויקט לווה בתערוכה ובספר.
אלה ריינץ דונייסקי
אלה ריינץ דונייסקי היא סטודנטית שנה ג’ במדרשה לאמנות בבית ברל ובוגרת של אור שלום. בעבודותיה ריינץ דונייסקי חוזרת אל זיכרונות ילדותה בבת ים לפני המעבר למשפחת אומנה, מעבדת אותם מחדש ויוצרת תיקון באמצעות הוספה של נקודות אור.
דונה ג’ונסון הקר
דונה ג’ונסון הקר היא קרמיקאית המתגוררת בארצות הברית. במסגרת ביקורה בישראל לפני כשנה, היא נפגשה עם בוגר של אור שלום. בבוקר ה-7 באוקטובר, בני, שהיה לוחם במילואים, החליט לרדת לדרום ולהצטרף לכוחות שלחמו בקיבוצים ונהרג. ג’ונסון הקר יצרה את העבודה “הנעליים של בני” לזכרו.
ממתינים לכם במוזיאון אגם !
