צעירים מוציאים כ-40% מהכנסתם על שכר דירה כך נחשף בדיון וועדת הצעירים בכנסת על מצוקת השכירות. יו"ר הוועדה ח"כ נעמה לזימי: כ-70% מצעירי ישראל היום חסרי נגישות לרכישת-דירה
יו"ר הוועדה, ח"כ נעמה לזימי (העבודה) הדגישה את הזכות לקורת-גג אפשרית כשכירות דירה. כ-70% מצעירי ישראל היום חסרי נגישות לרכישת-דירה., ולדבריה, "אחד האתגרים הקשים ביותר היום בישראל לצעירים וצעירות, ולמשפחות צעירות, הוא השכירות. עליית מחירי הדיור מקשה על רבים לממש את החלום לרכוש דירה, ואחוז המתגוררים בשכירות רק הולך ועולה. נתונים מראים כי בעשור האחרון עלה מדד שכר הדירה בכ-61%, כאשר צעירים מוציאים בממוצע כ-42% מהכנסתם על שכר דירה – מציאות כלכלית מורכבת שמקשה עליהם לייצר יציבות כלכלית ותחושת ביטחון".
לירן קוסמן, חוקר במחלקה לפיקוח תקציבי, מרכז המחקר והמידע של הכנסת, סיפר כי כיום כ-65% מבני 34-25 מתגוררים עם משפחה משלהם, 25% מתגוררים עם ההורים וכ-9% גרים במשק-בית שאינו משפחתי (=כשותפים). רק לכ-15% מהצעירים דירה בבעלותם, הסיוע בשכר דירה ע"י המדינה ניתן בעיקר לעולים חדשים ולמחוסרי-יכולת כבעלי הכנסה נמוכה.
לפי דורון סייג, מנהל מדדי הדיור בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 27% משוק הדירות להשכרה בישראל, מושכרות על-ידי צעירים עד גיל 34. אוכלוסיית הצעירים הינה הקבוצה הגדולה ביותר בקרב קבוצות גיל אחרות, אך עם זאת, חלקם בשוק השכירות קטן משיעורם בקרב אוכלוסיית הבוגרים, שהוא כ-31.8%. בשני העשורים האחרונים נרשמה עלייה בהוצאה החודשית לדיור למשקי בית אשר מתגוררים בדירות שכורות. אך עדיין קיימת יציבות באחוז ההוצאה על דיור (35%) מתוך ההכנסה של משקי-הבית. כאשר לפני כעשרים שנה הכירות הממוצעת לדירה הייתה 3,500 ₪, ואילו כיום הוא עומד על למעלה מ-5,500 ₪. הוא הדגיש כי בחינת אחוז ההוצאה לשכר-דירה ביחס להכנסה נטו, מראה פערים ניכרים בין משקי-בית צעירים לכאלו שאינם-צעירים. כמו-כן, ישנם פערים באחוז ההוצאה הבין-מחוזית, כאשר במחוז ירושלים אחוז ההוצאה של צעירים הינו הגבוה ביותר.
ירון הופמן-דישון, חוקר במרכז "אדווה", טען כי מדיניות הדיור עברה מהממשלה לשוק הפרטי, "ע"י ירידה מתמשכת בתקציב משרד הבינוי והשיכון, ירידה חדה בתקציב המשכנתאות המסובסדות, שחיקה של הסיוע בשכ"ד, ומדיניות מתמשכת של חיסול והזנחת הדיור הציבורי. זאת לדבריו, כאשר מאידך המדינה נהנית מעליית בהכנסות בגלל מחירי הנדל"ן, ומדינות זו של שוק פרטי מקצינה את הפערים החברתיים, והקבוצה שחווה זו בצורה החריפה ביותר הן הזוגות הצעירים, הנאלצים להישאר בשוק השכירות. לדבריו, לאוכלוסייה זו שכר הדירה נוטל כ-27.3% מהכנסתו נטו מדי חודש, כאשר בתל אביב הנתח ממריא לכ-39.8% מההכנסה, ואילו בבאר שבע רק 17% מההכנסה". הוא קרא לחזק את מעורבות המדינה על השכירות הפרטית, ולהנהיג מנגנונים שונים להגברת היציבות של המגורים בשכירות, לקביעת איסור אפליה בהשכרת דירה, והגבלת האפשרות להעלאות שרירותיות בשכר הדירה בשכירות הפרטית – דוגמת אלה הקיימים במרבית מדינות אירופה. בנוסף, הוא קרא להגדיל את הסכומים המוקצים למשכנתאות מסובסדות, ולעדכן את סכומי הסיוע בשכ"ד בהתאם למחירי השכירות.
עידו אטיאס, חבר מועצת עיריית באר שבע, הדגיש כי שוק השכירות בכל הארץ הכוח נתון לבעלי הדירות לבעלי הדירות, ובידי השוכרים אין כל יכולת מיקוח. בהתארגנות השוכרים שארגן, הוא יצר מתח מחירים סביר יותר. הוא קרא לנשיאה באחריות ע"י הממשלה ע"י שקיפות, סיוע בשכר דירה והגדלת הדירות הקטנות.
עו"ד אפרת פורקציה, היועצת המשפטית של משרד הבינוי והשיכון, סיפרה על דיונים על הקמת גורם שיאסוף מידע מהיזמים, הדיירים והארגונים החברתיים על המצוקה – ויגבש פתרונות ממשלתיים אפשריים, תוך תיאום עם שאר משרדי הממשלה. לדבריה, כיום מוקצים כ-3 מיליארד ₪ מדי שנה לסיוע בשכר דירה.
לפי מאיר שטאובר, מנהל אגף השיווק ברשות מקרקעי ישראל, 7,000 מכרזים של דירות להשכרה, המשווקים בימים אלו במרכזי הערים הגדולות, וחלקם אף מוקצים לאוכלוסייה ייעודית. איתמר אבנרי, חבר מועצת עיריית תל אביב, הציג את מצוקת השכירות כאשר יותר מ-40% מהכנסתו מיועד לתשלום שכר הדירה, "ובני הדור שלי, עוברים כל העת משכונה לשכונה ומדירה לדירה, מתרחקים ממקומות העבודה והמחירים ממשיכים רודפים אחרינו".
ענת רודניצקי, מנהלת הרשות לדיור בעיריית תל אביב-יפו, הדגישה את מחויבות העירייה לדיור בהישג יד, וסיפרה על מדיניות הדיור העירונית שקבעה כי כל תכנית חדשה למגורים בעיר תכלול דיור בהישג יד, במחיר מופחת בשיעור של 10-15%, בשיעור ההנחה המקסימלי הקבוע בחוק (40% הנחה ממחיר השוק). בהתאם לכך, צפוי לעלות מלאי הדיור בהישג יד בעיר מ-650 דירות ל-10,000 דירות שיושכרו לטווח ארוך במחיר מופחת בתוך כעשור. לפי רודניצקי, נדרשת מעורבות ממשלתית משמעותית בשוק השכירות הפרטית כהתקנת חוזה מצוי למגורים בהתאם לחוק השכירות והשאילה, רגולציה שתעודד יציבות בשוק השכירות הפרטית – כקביעה שהסכם שכירות פרטי יעמוד על 4 שנים, גובה השכירות יקבע מראש בין הצדדים, לרבות שיעור העלאת השכירות משנה לשנה, תמריצים ממשלתיים לבעלי דירות פרטיים שישכירו את הדירות שלהם לטווח ארוך וחקיקת חוקים שיאסרו אפליה בשוק השכירות הפרטי.
