מעיין מרום, שחקנית, גדלה במשפחה דתית שחיה בשיכון המזרח בראשון לציון, עד היום סבתא חיה שם, נישאה בגיל צעיר, התגרשה, איבדה שני אחים ואב, מעיין מרום עושה הכול, מנסה, בוחנת, בוחרת באור, באומץ ובתקווה לאהבה חדשה
מעיין מרום גדלה כל חייה בתוך העולם הדתי. מסלול חייה נראה כמעט מובן מאליו: נישואים בגיל צעיר והמשך חיים בתוך המסגרת המוכרת. בהתאם לכך חיתנו אותה בגיל צעיר, אך עם השנים הבינה שהחיים הללו אינם מתאימים לה. מתוך הקשבה פנימית ואומץ לא שגרתי, בחרה להתגרש ולצאת לדרך חדשה, אישית וזהותית, גם במחיר של ויתור על עולם שלם שהכירה.
עוד לפני הטרגדיות שפקדו את משפחתה, החלה מעיין לבנות לעצמה זהות מקצועית כשחקנית. היא למדה משחק אצל ענת ברזילי, ולאחר סיום לימודיה נותרה במקום והפכה למדריכת תלמידים, תפקיד המשלב ליווי אישי, רגישות ועבודה יומיומית עם שחקנים צעירים עשייה שהפכה עבורה לעוגן משמעותי.
רצף האובדן בחייה של מעיין החל באסון כבד: אחד מאחיה נהרג בתאונת דרכים קשה. בתוך שבוע איבדה אח נוסף, שלקה בדום לב פתאומי. עוד בטרם הספיקה המשפחה להתאושש מהמכות שניחתו עליהם, הגיע האסון השלישי אביה של מעיין רק בן 66 איבד את הכרתו לאחר שהתלונן על כאבי בטן במהלך טיסה חזרה מחופשה בתאילנד ונפטר בכיסא הנוסע.
שוטרי נתב"ג בישרו למשפחה על האירוע הטרגי בשיחת טלפון וכל זאת כשמעיין נמצאת ברילוקיישן שעשתה לניו-ג'רסי ושהתה שם רק כשבועיים . בתוך פרק זמן קצר מצאה את עצמה מתמודדת עם מציאות בלתי נתפסת, שבה אובדן רודף אובדן, והלב נדרש לכוחות שמעולם לא ידע שקיימים בו.
בתוך הכאב העמוק הזה נולדה גם חברות יוצאת דופן. עינת שמל, חברתה הטובה של מעיין, שכלה את בעלה, ומתוך החוויה המשותפת של שכול ואובדן נרקם קשר עמוק ונדיר. שתיהן מצאו זו בזו מרחב בטוח מקום שבו אין צורך להסביר, רק להיות. מעיין מכנה את עינת בכינוי החיבה “טרול” ,שם קטן, אישי, שמגלם בתוכו חום, הומור ונשימה קלה בתוך מציאות כבדה.
כך כותבת עינת בפוסט בפייסבוק: "את האישה האחרונה שאני מציגה במסגרת הנשים המדהימות שמאחורי הקליפ “קשה לי בלעדיי”- אם זה מהטירלולים שלנו.
השירים שלנו, מהמופע שלנו “מתה לחיות 2”, מהחיים עצמם. הטרולית שלי וחברת נפש. מעיין ,מקור מים לנפש שלי הכרנו בשנה של אבל, ומתוך המקום הכי שברירי נולדה בינינו חברות עמוקה שגם מתובלת ברוח שטות.
מעיין היא שחקנית, זמרת‑יוצרת וגם פסיכודרמטיסטית עם תואר שני בפסיכודרמה. עד שהגיעה לזה היא עברה מסע חיים מטורף של אובדן ושינויים: איבדה שני אחים בשבוע אחד ולפני יותר משנה נפרדה מאביה, בין רילוקיישנים לארצות הברית וחזרה לארץ-לבבות ששבתה ושברה, אהבות עם צעירים ממנה, צעדים שאחרים יגידו משוגעים אבל בתכל'ס הכי אמיצים, כל מיני הרגלים ישנים, נופים חדשים שבחרה להיות בהם וכאלה שבחרה לזוז ברגע שזה מרגיש שזה כבר לא המקום שלה.
ולמרות הכול, לא ויתרה על עצמה. היא מופיעה עם המופע שלה, מעצימה נשים ומנחה סדנאות שמחזירות נשים לקול הפנימי הזה שכבר הרבה זמן מבקש להישמע בכל אחת.
בקליפ של “קשה לי בלעדיי” זה בדיוק מה שהיא עושה-בשקט, בעומק בחיבוק של כל אחת לעצמה קודם: מזכירה לכל אישה במעגל כמה קשה לה… בלעדיה. והיא גם יודעת מהרגע הראשון … כמה קשה לי בלעדי הטרולית שלי"
שתיהן גם יצרו מופע אינטימי ,אופטימי שמח וגם עצוב בדיוק כמו החיים עצמם, הן מופיעות בערים השונות ומי שמגיע זוכה לחוויה מיוחדת של משחק ושירה.
את הבשורות הקשות קיבלה מעיין ללא הכנה. לצד ההלם והכאב, בלטה גם דרך ההתמודדות שלה שקטה ונחושה. היא בחרה להיאחז בעשייה, בקשרים האנושיים סביבה וביכולת להמשיך קדימה, מבלי לאפשר לאובדן להגדיר את זהותה או את עתידה.
לאחרונה בחרה מעיין באתגר אישי יוצא דופן: היא מסתובבת עם שמלת כלה במרחב הציבורי. לא כפרובוקציה, אלא כהצהרה. השמלה הפכה לסמל של תקווה, של אמונה בהתחלה חדשה, ושל רצון לייצר עניין סביב האתגר שלקחה על עצמה להתקבל לעונה הבאה של “חתונה ממבט ראשון”. מבחינתה, זו אינה רק תוכנית טלוויזיה, אלא הזדמנות אמיתית לאהבה, לחיבור ולבניית עתיד.
מעיין אינה מבקשת רחמים או כותרות. היא מבקשת שיראו את הסיפור השלם: אישה שעברה דרך אמונית, אישית ומשפחתית מורכבת, שמכירה כאב לעומקו, אך בוחרת שוב ושוב לא לוותר על החלום, על האמונה בזוגיות ועל האפשרות לאושר.
הסיפור של מעיין מרום אינו סיפור על טרגדיה, אלא על בחירה. בחירה באדם שלצידה, בקשרים שמרימים, ביצירה, ובאמונה שגם אחרי שבר עמוק, אפשר לצמוח. החברות עם עינת, האתגר עם שמלת הכלה והדרך האמיצה שבה היא צועדת, מזכירים שלפעמים דווקא מתוך האובדן, נולדים חיבורים שמחזירים את האור.
