מיקי אלון
מומחי רפואה חושפים את האמת מאחורי הפרעות הקשב של הילדים, מנפצים את מיתוסי הרשת המסוכנים, ומסבירים מדוע הטיפול הנכון עשוי לשנות את חייהם מקצה לקצה.
הפרעת קשב וריכוז אינה תקלה במוח של הילד, אלא כוח-על שדורש הכרות מחדש, הבנה מעמיקה של המנגנונים הביולוגיים וניפוץ המיתוסים שמנהלים את הרשתות החברתיות.
תשכחו מכל מה שחשבתם על הפרעות קשב וריכוז. הרפואה המודרנית כבר לא מודדת את הילד רק לפי ציוניו בבית הספר, אלא מסתכלת על התמונה המלאה הכוללת את חייו, רגשותיו והפוטנציאל האמיתי שלו. המוח אינו מקולקל אלא פועל בקצב אחר, כרשת נוירולוגית רגישה שנמצאת ברעב תמידי לדופמין.
ד״ר סטיבן ריינגולד, מומחה ברפואת ילדים ו-ADHD ומנהל תחום רפואת ילדים במחוז דרום מאוחדת, מסביר: ״הפרעת קשב וריכוז היא כוח-על, אבל צריך למצוא את הדרכים לשלוט בו״. לדבריו, כדי לשלוט בכוח הזה יש לנקות תחילה את הרעש והמידע הלא מוסמך המופץ ברשתות.
ד״ר דב מרגלית, מומחה ברפואת ילדים ונוירולוגיה של ילדים והתפתחות במאוחדת, מוסיף בהקשר זה כי מחקרים מראים שמעל מחצית ממידע ה-ADHD הוויראי בטיקטוק אינו מדויק רפואית. ״עומס הגירויים הדיגיטלי מכביד על מערכת הקשב ומחמיר תסמינים של הפרעה גנטית וביולוגית ביסודה. הרשתות אינן מייצרות את ההפרעה יש מאין, אך הן בהחלט מחמירות אותה״, הוא אומר.
בכל הנוגע לחשש הנפוץ של הורים מפני התמכרות לטיפול תרופתי, המציאות ההפוכה היא שמוח המורעב לדופמין פונה לעיתים לסיכונים ולחומרים מסוכנים כטיפול עצמי לא מבוקר. ד״ר מרגלית מבהיר כי החשש אינו מבוסס וכי אינה קיימת התמכרות לתרופות אלו בילדים, אלא להפך – ילדים שנעזרו בהן חווים ירידה במצוקות רגשיות.
המומחים מתייחסים גם למיתוס הזומבי הרווח סביב תרופות כמו ריטלין. ד״ר ריינגולד מציין כי האדישות נובעת לרוב מהרגלי חיים לקויים כמו חוסר שינה או מינון שדורש התאמה, בעוד ד״ר מרגלית מציין כי ניתן תמיד להחליף תכשיר במקרים קיצוניים.
באשר לתהליך האבחון, ד״ר מרגלית מדגיש כי הוא נשען על שאלונים מתוקפים וקריטריונים קליניים. ״כדי לבצע אבחנה מדויקת, הקשיים חייבים להתחיל לפני גיל 12, לבוא לידי ביטוי במשימות חדגוניות ולפעול בלפחות שתי מסגרות״, הוא מסביר, ומזהיר מפני פספוס הילדים החולמני הסובלים מ-ADD ושקטים מדי בכיתה.
לסיום, מתייחסים הרופאים לתרופות חדשות בשוק כמו סימטריו וממליצים לנקוט משנה זהירות וסבלנות. ד״ר מרגלית מסכם כי כל עוד אין מספיק מחקרים מבוססים על ילדים ותופעות לוואי ארוכות טווח, עדיף להסתמך על הכלים הוותיקים והמוכחים.