מיקי אלון
א. ב. א.
שלוש אותיות קטנות שקורעות את הלב לגזרים.
אבא שלי לא השאיר לי מיליונים בבנק ולא מגדלי עזריאלי. אבל הוא השאיר לי משהו הרבה יותר שווה מזה: הוא לימד אותי איך להיות בן אדם. מה שלמדתי מאבא שלי, הדבר הכי חזק שהוא תקע לי עמוק בלב, זה לראות את האנשים שמסביב.
בעולם של היום כולם רצים, תופסים תחת, מסתכלים רק על עצמם ודורכים אחד לשני על הראש. אבל אבא? אבא היה הפוך לגמרי. הוא היה עוצר. מפרגן למוכר במכולת, זורק מילה טובה לפועל ניקיון ברחוב, מחייך למישהו שהיה נראה גמור. אבא ידע שמילה טובה אחת יכולה להרים בן אדם מהקרשים, להציל לו את היום, ולפעמים ממש להציל לו את החיים.
הסיפור: השיעור בשוק
היה איזה צעיר אחד שהיה מסתובב כל הזמן בעצבים על העולם. מרגיש שאף אחד לא סופר אותו, שכולם קרים ורעים, ושאין טעם להיות נחמד לאף אחד.
יום אחד הוא הסתובב עם אבא שלו בשוק מפוצץ ואלף רעשים מסביב, והתחיל לקטר בלי הפסקה על כמה שאנשים קשים. אבא שלו לא אמר מילה. הוא רק הוציא מהכיס חופן מטבעות קטנים וקצת ממתקים. כל פעם שהם עברו ליד בן אדם עייף, מסכן או עצוב איזה מוכר שיושב לבד בדוכן ריק, אישה זקנה שסוחבת שקיות כבדות, או נער מבויש בפינה אבא ניגש אליהם, דפק להם חיוך, אמר מילה חמה מהלב והניח להם מטבע בסתר.
הבן הסתכל עליו כאילו נפלו מהשמים ושאל: "אבא, מה אתה עושה? הם אפילו לא מכירים אותך! למה שיהיה אכפת לך מהם?"
אבא נעצר, תפס אותו מהכתפיים, הסתכל לו בעיניים ואמר לו משפט שלא אשכח בחיים:
"תשמע טוב, ילד שלי. האנשים האלה אולי לא יזכרו איך קוראים לנו, אבל הם לעולם, אבל לעולם, לא ישכחו איך גרמנו להם להרגיש. בעולם קר שבו כל אחד דואג רק לעצמו, מילה טובה ופרגון זה כמו מדורה שפתאום מחממת לכולם את הנשמה. כשאתה משמח מישהו אחר, אתה מדליק מחדש את האור אצלנו בפנים."
הבן שתק. באותו רגע נפל לו האסימון. הוא הבין שזה הכוח הכי חזק שאבא שלו השאיר לו להיות קרן שמש בתוך החושך של מישהו אחר.
מוסר השכל
המורשת האמיתית של אבא היא לא מה שהוא אמר, אלא מה שהוא גרם לנו להרגיש ומה שהוא לימד אותנו לתת לאחרים. לפרגן, לשמח, לתת מילה טובה בלי סיבה ובלי חשבונות. האנשים הכי גדולים בחיים האלה הם בדיוק אלה שמשאירים אחריהם עולם קצת יותר חם, קצת יותר מחויך, וקצת יותר טוב.
היום בדיוק עברו 11 חודשים מאז שהאור שלך כבה בעולם הזה, אבא שלי.