מה מרגיש ילד שנשאר מחוץ לקבוצה, ומי שרואה פגיעה ושותק? לא תאמינו מה תלמידי הכיתה מבי"ס אריאל שרון עשו

מה מרגיש ילד שנשאר מחוץ לקבוצה? מה עובר על מי שרואה פגיעה ושותק? ואיך בחירה אחת יכולה לשנות את המשך הסיפור? תלמידי ד׳1 מבית הספר ״אריאל שרון״ בעיר, כתבו תסריטים והפכו אותם לסרטים חברתיים

תלמידי בית הספר אריאל שרון בראשון לציון כתבו בעצמם את התסריטים ושיחקו בסרטים שיצרו בפרויקט חברתי מיוחד, שיזמה מחנכת הכיתה גל סדן. דרך היצירה הם התנסו בנקודות מבט שונות, נכנסו לנעליהן של דמויות והביאו אל המסך מסרים שחשוב להעביר לכל ילד וילדה.

הפרויקט החל בסוף שנת הלימודים הקודמת, כשהתלמידים היו בכיתה ג׳. הסרטים עוסקים באלימות פיזית ומילולית, חרם ונידוי, קבלת השונה, בריונות ברשת, עזרה לחבר ושיתוף פעולה. מאחורי הסיפורים עומדים הילדים עצמם: המחשבות שלהם, הדמיון שלהם והמסרים שביקשו להביא לצופים.

״היה לי חשוב שהם יהיו היוצרים של הסיפור״, אומרת סדן. ״הם כתבו את התסריטים בעצמם ואז נכנסו לדמויות ושיחקו אותן. כך הם יכלו לחשוב גם מה הם רוצים לומר וגם איך זה מרגיש להיות בתוך הסיטואציה שכתבו״.

עבור גל סדן, מוזיקאית פעילה שמגיעה מעולם הבמה וההגשה, הפרויקט נולד מתוך החיבור בין עולמה האישי לתפקידה החינוכי.

״כשנכנסתי לנעלי המחנכת, הבאתי איתי גם את עצמי את המוזיקה, הבמה, היצירתיות והאהבה לספר סיפור״, היא משתפת. ״הכלים האלה גרמו לי לחשוב מחוץ לקופסה: איך אפשר לתת לילדים ללמוד דרך יצירה, להרגיש את הנושא ולהביא לתוכו משהו משלהם״.

הכתיבה הציבה בפני הילדים שאלות על הדמויות שיצרו: מה הן מרגישות, מדוע הן פועלות כפי שהן פועלות, ומה עשוי לעזור להן לבחור אחרת. המשחק הזמין אותם לתת למחשבות האלה קול והבעה.

״כשילד כותב דמות ואחר כך משחק אותה, הוא מתנסה במבט אחר״, מסבירה סדן. ״הוא צריך לחשוב מעבר למה שהוא עצמו היה עושה. מה מרגיש מי שנפגע? למה מישהו חושש להתערב? רציתי לתת מקום למורכבות הזאת ולעודד אותם לראות שיש עוד נקודות מבט ועוד אפשרויות לפעול״.

לצד ההתבוננות באחר, הילדים קיבלו מרחב לביטוי עצמי ולעבודה משותפת. רעיונות שכתבו הפכו לסצנות, והמילים שלהם קיבלו חיים דרך המשחק.

״יש משהו מרגש בלראות רעיון של ילד הופך לסיפור שאחרים יכולים לצפות בו״, אומרת סדן. ״זו הזדמנות עבורם להרגיש שמקשיבים להם, שהמחשבות שלהם חשובות ושהם מסוגלים ליצור משהו שיש לו משמעות״.

השבוע פורסם בעמוד הפייסבוק הבית־ספרי הסרט הראשון, העוסק באלימות פיזית ומילולית ובכוחו של הצופה מהצד להשפיע. במסגרת חודש המעורבות החברתית מתפרסמים מדי שבוע טריילר וסרט מלא. בנוסף מקרינים התלמידים את הסרטים בכיתות א׳–ב׳ ומשוחחים עם הילדים הצעירים על המסרים שבהם.

כך, התסריטים שכתבו מקבלים קהל והילדים מקבלים הזדמנות לגלות שהקול שלהם יכול לפתוח שיחה ולהשפיע בגדול על כל קהילת בית הספר, לא רק בכיתתם.

״אני רוצה שהם יהיו גאים במה שיצרו״, אומרת סדן. ״שהם יידעו שהסיפור שלהם יכול לגעת במישהו אחר. ובעיקר, אני מקווה שמשהו מההתנסות הזאת יישאר איתם: שבפעם הבאה שמישהו יישאר לבד, ילד אחר יצליח לראות את שבליבו ולגשת אליו. אולי אף אחד לא יצלם את הרגע הזה. אולי אף אחד לא ימחא כפיים. אבל עבור הילד הזה, באותו רגע, זה יכול לשנות את כל התסריט לטובה״