ברוך בן יגאל
אַבָּא כָּל בֹּקֶר הוּא קָם
עַל לֶחֶם וְכָבוֹד הַבַּיְתָה נִלְחַם
מְסַפֵּר לִי עַל יוֹם הַלֵּדָה
אֵיךְ עַל כַּפָּיו אוֹתִי נָשָׂא.
לֹא חָשַׁב לְעוֹלָם לֹא עַל אֶבֶן לֹא עַל דָּם.
אַבָּא כָּל בֹּקֶר לוֹקֵחַ לַגַּן
מְסַדֵּר לִי אֶת הבאלגן
לְוַעַד הוֹרִים נִבְחַר
לִי דּוֹאֵג שֶׁלֹּא יֶחְסַר
לֹא חָשַׁב לְעוֹלָם לֹא עַל אֶבֶן לֹא עַל דָּם.
אַבָּא הָיָה לִי כְּמוֹ אָח
אִרְגֵּן בַּר מִצְוָה בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁאוֹתָהּ לֹא אֶשְׁכַּח.
כָּל טִיּוּל הוּא מַסָּע
בִּטָּחוֹן בִּי נַטָּע
לֹא חָשַׁב לְעוֹלָם לֹא עַל אֶבֶן לֹא עַל דָּם.
וַאֲנִי רָצִיתִי קְרָבִי
אִמָּא אַל תִּדְאֲגִי
אֲנִי יוֹצֵא לְעוֹלָם
וְאַבָּא לִי דָּאַג וְחָתַם
לֹא חָשַׁב לְעוֹלָם לֹא עַל אֶבֶן לֹא עַל דָּם.
לֵיל ל”ג בָּעוֹלָם הִלּוּלָה
וְאֶבֶן אַחַת שֶׁלְּבִנְיַן בֵּית הַבֵּן נוֹעֲדָה
לִכְלי רֶצַח הָפְכָה.
הֶחֱרִיבָה בַּיִת
וְהִשְׁאִירָה הָלוּם וְנִדְהָם
אָב יָחִיד לַבֵּן נִשְׁאַר מְיֻתָּם.
(נכתב בדמע לאחר הלוויית עמית בן יגאל).
יום הזכרון הראשון שלי. ליום הזיכרון,הכינו אותי במשך חודש + שתי מטפלות שמלוות אותי מיום האסון . האחת הפסיכולוגית שלי ד”ר אתי אבלין ועו”ס הגב’ ענת גליקמן.
ההכנה הייתה מקצועית ויסודית ידעתי בשכל למה לצפות אבל הרגש שלי כאבא שאיבד בן יחיד מוטט אותי ובכיתי על הבן שאיבדתי .בטקס הראשון ביד לבנים ירושלים דיבר ראש הממשלה על עמית וגבורתו. בטקס השני בכותל ישבה לידי ראש מערך הנפגעים של הצבא עידית סולומון שעטפה אותי בחום כל אלופי צה”ל הרמטכ”ל והנשיא חיבקו אותי.
בטקס השלישי בכנסת שם התרסקתי ולא הפסקתי לבכות שראיתי את הסרט שהכין אביב אלוש המקסים על עמית.
הרגשתי בודד הרגשתי ריקנות כל כך רציתי רק לחבק אותו רק להסתכל עליו, הסרט המחיש את החיות של עמית ,השמחה של עמית הילד הלוחם וחבר שאיבדתי.
היה לי קשוח ביותר באמצע הטקס לא עמדתי בזה והתפרץ צונאמי של בכי וכאב אריה מועלם סמנכ”ל משרד הבטחון ואלי בן שם יו”ר יד לבנים חיבקו אותי הביאו לי מים ולא עזבו אותי עד שנרגעתי.
לא קל לי ,מורכב ומטלטל ,הבוקר אני יוצא לבית העלמין בחשש בפעם הראשונה שלי כאב שכול.