תושבי ראשון לציון: לעוקץ הזה אסור לכם להישאר אדישים!

קניון רוטשילד ראשון לציון

הדרך שתבטיח לכם לא ליפול קורבן לתרגיל עוקץ, היא להיות חשדנים. סופר חשדניים. כאשר מישהו שאתם לא מכירים פונה אליכם באימייל, בפייסבוק ובמסרון ומבטיח לכם סכום כסף גדול, נורת אזהרה ענקית חייבת להידלק אצלכם. סננו אותו. בעולמנו כיום אין מתנות חינם.

אלא שעצות לחוד ומציאות לחוד, ולצערנו, רבים מתפתים, נופלים בפח, ולעיתים אף נשארים חסרי כל. בטרם נענה על השאלה – האם יש את מי לתבוע במקרה שנעקצתם, נעמוד על סוגי העוקץ הנפוצים ביותר.


העוקץ השכיח ביותר הוא ‘העוקץ הניגרי’, שהוא למעשה שם כולל לשורה של תרגילי עוקץ המתקבלים, בדרך כלל, בתיבת הדואר האלקטרוני. ‘העוקץ הניגרי’ הוא סוג הונאה כספית הדומה להונאת ‘האסיר הספרדי’, שהופיעה לראשונה בשנות ה-20 של המאה הקודמת. 


בעבר הרחוק פנו הנוכלים בעיקר לאנשי עסקים. כיום כל אחד ואחד מאתנו הוא קורבן בפוטנציה. הנוכל, בעזרת סיפורי כיסוי שונים, ינסה לשכנע אתכם, כי בתמורה לסכום כסף מסוים אותו תעבירו לו, תקבלו בהמשך סכום כסף גדול פי כמה וכמה.


העוקץ השכיח ביותר בז’אנר ‘העוקץ הניגרי’ הוא ‘עוקץ הירושה’. לתיבת האימייל שלכם יגיע מייל מאדם המתחזה לעורך דין ממדינה זרה, שיספר לכם כי זכיתם בירושה, ומאחר שכל יורשיו של המנוח נפטרו, אתם היורשים היחידים. 


המייל יהיה מפורט, עם תעודת פטירה, כשהמנוח נושא שם משפחה זהה לשלכם, כשסכום הירושה שיהיה נקוב בו הוא לא פחות מכמה מיליוני דולרים. 


במקרים רבים נוסחי המיילים הללו יהיו עילגים, ויעידו על כותב שלא מצוי בשפה העברית. כמו כן, שם משפחה של ישראלים רבים עלול להיות מעוברת. בני המשפחה המורישים ודאי נושאים שם משפחה גלותי יותר. אך במקרים שבהם השגיאות הפשוטות הללו לא נעשו – יהיו כמה פתיים שעלולים בכל זאת לאכול את הלוקש, ולשתף פעולה עם תרגיל העוקץ.


במקרים אלה המתחזה יסביר לכם שכדי לקבל את הירושה, עליכם לשלם לו מס “פעוט”, או מקדמה של כמה עשרות או מאות אלפי דולרים. שילמתם? הנוכל ייקח את כספכם ויתאדה במרחב הווירטואלי.


עוקץ נוסף בסדרה הוא ‘עוקץ המצוקה’. לתיבת הדואר האלקטרוני שלכם יגיע מייל מאדם הנמצא כביכול במצוקה; או שהוא בכלא, או שנחטף, או שהוא חולה מאוד וחייו קרסו. בתמורה לסיוע כספי שתעבירו לו, כך מבטיח הנוכל, הוא יחזיר לכם סכום גדול בהרבה ממקור כספי שממש בקרוב אמור להשתחרר. גם במקרה הזה, תגידו יפה שלום לכסף שלכם.


העוקץ השלישי ממשפחת ‘העוקץ הניגרי’ הוא ‘עוקץ מערכת היחסים’. בעוקץ זה נופלות לא מעט נשים, בעיקר אלה הצמאות לקשר זוגי. אדם זר לחלוטין, בזהות בדויה, מפתה נשים וקונה את ליבן במילים ממיסות, עד שלאט-לאט נרקמת לה במרחב הווירטואלי מעין מערכת יחסים רומנטית. כשהקשר מתהדק וכשהנוכל מרגיש שהקורבן בכיסו, הוא מבקש ממנה כסף, בשלל אמתלות שונות ומשונות. ושוב. הסוף ידוע מראש.


מכיוון שהשבת כספים מנוכלים אלה היא משימה כמעט בלתי אפשרית, מפני שעל פי רוב, הנוכלים מתגוררים במדינות שאין בינן לישראל הסכמי הסגרה,  נשאלת השאלה: את מי בכל זאת ניתן לתבוע? האם, למשל, לבנק שבו מתנהל חשבונכם יכולה להיות אחריות כלשהי למצב שאליו נקלעתם? האם לא היה אמור להתרומם במערכות הבנק דגל אדום, לנוכח ההעברות הכספיות המשמעותיות והחריגות אותן ביצעתם מחשבונכם? 


דוגמה מצוינת לבחינת רשלנות אפשרית לכאורה של הבנק במקרה של תרגיל עוקץ, היא פרשת ‘פרי נדל”ן’ בה אני מייצג עשרות קורבנות. החברה נהגה ללוות כספים מלקוחותיה ולהחזיר להם את ההלוואה, בריבית, באמצעות צ’קים דחויים. לחילופין, לקוחות שביטלו עסקה עם החברה וביקשו את כספם בחזרה, קיבלו ממנה שיקים בפריסה ואל תשלום אחד במזומן.


למעשה, תרגיל זה נבע משום שהחברה נקלעה לקשיים תזרימיים. בכל פעם בהתקרב מועד פירעון הצ’קים, אנשיה נהגו לבטל אותם (הוראת ביטול), ובכמויות סיטונאיות. הדבר נעשה כדי למנוע מצב שבו הצ’קים של החברה יחזרו בעילה של היעדר כיסוי מספיק. במקרים כאלה עלולה להפוך החברה לבעלת חשבון מוגבל על פי תקנות בנק ישראל – המחייבות את הבנקים להגביל חשבונות שבהם חוזרים צ’קים בכמות גדולה לאורך תקופה בשל חריגה ממסגרת והיעדר כיסוי מספיק. 


ב’פרי נדל”ן’ היו קוראים לקורבנות לפגישה, במהלכה היו נותנים להם צ’קים חלופיים, דחויים גם הם, כשבדרך כלל הראשון בהם היה נפדה, אך כאשר הגיע מועד האחרים, כל הסדרה החדשה הייתה מבוטלת – וחוזר חלילה. לבסוף, כידוע, פשטה החברה את הרגל, והלקוחות מצאו את עצמם עם חור אדיר בחשבון, של מאות אלפי שקלים – וללא כל בטוחה. 


מאחר שבמקרה של ‘פרי נדל”ן’, מדובר בסכומי כסף גדולים ובמספר רב של צ’קים שניתנה עבורם הוראת ביטול, נשאלת השאלה – האם לא קמה לבנק אחריות כלפי אותם לקוחות שנעקצו? הלקוחות הרי לא היו יכולים לדעת על הקשיים התזרימיים של החברה. היחידים שיכלו לדעת על כך היו אנשי החברה עצמה והבנק. האם על הבנק – שהיה ער לביטול המאסיבי של הצ’קים בחשבונות החברה – לא הייתה מוטלת החובה להזהיר את הלקוחות? 


אם להיכנס לרגע בנעלי הבנק, אפשר לחשוב מה אולי היה האינטרס שלו באי אזהרת הלקוחות הוא ברור, שכן במקרה לדוגמה שבו ‘פרי נדל”ן’ הייתה מוכרזת כפושטת רגל, הבנק היה הופך לנושה שלה; כל עוד החברה אינה פושטת רגל, הבנק נהנה מהחזר חודשי של הלוואות העתק אשר העמיד לה ומעמלות ניהול החשבון. 


בנוסף, אם ‘פרי נדל”ן’ תהפוך – כפי שאכן גם קרה לבסוף – לחברה חדלת פירעון, שאיפת הבנק תהיה תמיד שחשבונותיה יהיו במשיכת יתר כמה שיותר נמוכה, כלומר: שיישאר בקופתה כמה שיותר כסף, על מנת שהחוב כלפי הבנק יקטן והחזר החוב של החברה יגדל. לפיכך, האינטרס הברור של הבנק היה להשאיר את כספי הלקוחות המרומים בחשבונות החברה, ולא לקטוע את תרגיל העוקץ. 


לסיום, דוגמה נוספת למקרה עוקץ שבו לבנק קיימת אחריות קשורה לצ’קים שמופקדים כשעליהם מתנוססת חתימה מזויפת. על פי פסיקה רחבה בעניין, אם התעורר אצל בעל תפקיד בבנק חשד, כי הצ’קים מזויפים, וחרף כך הוא המשיך ואישר את הפקדתם, הבנק נושא באחריות להונאה. תרגיל עוקץ זה נפוץ בעיקר בקרב מטפלים של קשישים, שגונבים מהם פנקסי שיקים ומזייפים את חתימתם.

השארת תגובה