רקע כללי על רם מורי:
“בן 26, נולדתי בשכונת קריית ראשון, לשני ההורים הטובים ביותר שיכולתי לעצמי לבקש. למדתי בבית הספר היסודי “אביבים”, ולאחר מכן בחטיבת הביניים ובתיכון במקיף עירוני ח’. כיום המשפחה מתגוררת בשכונת נחלת יהודה, וגם שתי אחיותיי המבוגרות מתגוררות בעיר. יש לי תשוקה עמוקה לעולמות האומנות והיצירה, ומצאתי את תחום הקולנוע ככזה שמשלב בצורה מושלמת את כל אהבותיי. כיום אני סטודנט שנה שלישית לקולנוע במכללת בית ברל.”
על הילדות שלו בראשון לציון:
“יש הרבה מה לומר על ראשון לציון, אבל אם יש מילה אחת שהייתי משתמש בה כדי לתאר את העיר, היא “שפע”. יש בעיר הזו הכל מהכל, וזה אחד הדברים שהופכים את החיים בה לנהדרים. על אף הקשיים בילדות המוקדמת, לא הייתי בוחר לגור במקום אחר; העיר והזכרונות שלי ממנה יישארו איתי בלב בכל מקום בו אלך.”
סיפורו של רם:
“בגיל 12, עברתי חרם. אף פעם לא הייתי מקובל וחטפתי הרבה מכות לאורך שנותיי בבית הספר היסודי; אבל משהו בחריגוּת של ההכרזה הזו: “עם הילד הזה – לא נדבר יותר”, מכניס את החיים לכזה סחרור, שניתן לצלוח רק בעזרת נס. הייתי פשוט ילד שונה, ושונות לעתים הופכת אדם לבודד; אך השונות היא בחזקת קול הקורא בשממה, כך נדמה, ויש נפשות שמחפשות אחריו וזהו המסע שלהן.
יום אחד, אמי היקרה והאהובה, שלא הייתה זרה לעולמות הניו-אייג’, הציעה להפגיש אותי עם הילרית שהיא חשבה שתוכל לעזור לי עם הקשיים שאני חווה בבית הספר. האם ידעתי מה זה הילרית בכלל? אינני זוכר. אבל נפגשנו. בפגישה, היא אמרה לי שאני ילד מאוד רוחני, שיש לי פס סגול מתחת למצח שמעיד על הרוחניות הזו; היא נגעה לי בכפות הרגליים ואמרה לי שעד שהיא מסיימת, אני לא יכול להזיז אותן יותר. אבל השיא היה כשהיא אמרה לי לפתוח את כף היד ושאלה אותי מה אני רואה; ואני כמובן, ילד – ילד שעבר חרם, ילד שבילה את רוב זמנו במשחקי מחשב ולא בעולם האמיתי. אני אומר לה שאני רואה להבות לבנות שיוצאות לי מהידיים. והיא מאשרת. ומפה לשם, אני למשך תקופה לא מבוטלת חי את חיי באמונה מלאה, שלהבות לבנות יוצאות לי מהידיים. מה שהופך אותי לילד זר ומוזר.”
כיום:
“למרבה המזל, בסופו של דבר זכיתי לקבל עזרה, וכיום, בגיל 26, אני סטודנט לקולנוע במכללת בית ברל; אדם שאוהב את החיים האלה, ואת כל מה שיפה וטוב, ובעיקר מצחיק בהם. מהמקום השלם והאוהב בו אני נמצא כיום, לקחתי את כל מה שמצחיק בתקופה הקשה והאפלה הזו, של הבדידות, של החרם, של הדמיונות – ועשיתי ממנה סרט קצר שנקרא “גדול יותר”.”
על הסרט:
“הסרט הוא למעשה סוג של קומדיה אוטוביוגרפית, אשר מציגה ברובה אירועים אמיתיים שעברתי בתור ילד שמאמין שיש לו כוחות-על. והוא צולם בראשון לציון, איפה שהדברים קרו באמת. קאסט הסרט מורכב מארבעה ילדים קסומים: עמית זאגא (תום), שיר קלס (תמיר), בת-אל כהן (ספיר) ודניאל לנדוור (רועי הגדול) – ואני מתרגש לומר שזהו הסרט הראשון בו הם מופיעים. את ההילרית שיחקה אישה מיוחדת ויקרה ללבי ששמה שולה רווח (“שלאגר”, אלכס חולה אהבה”).”
על גיוס ההמונים:
“אמנם הסרט צולם, אך יש עוד תחנות רבות שעליו לעבור כדי לצאת לאור העולם – צבע, סאונד, פסקול, אפקטים מיוחדים – כל תחנה כזו היא הוצאה בלתי-מבוטלת. לכן פניתי לפלטפורמה של מימון המונים בהדסטארט. אני מזמין אתכם, תושבי ראשון היקרים, להיות שותפים ושותפות שלי ליצירה. עזרו לי להעלות חיוך או שניים, לדבר על נושא חשוב וכאוב, ועל הדרך לשאול כמה שאלות על החיים. אני מאמין שהיכולת לצחוק על עצמנו, ובעיקר על מה שנראה לנו כמו צרות שבאות בצרורות, היא מרכיב בלתי-נפרד מתהליך הריפוי.”
על החלומות להמשך:
“הראשון הוא להזמין את הילדים המדהימים ששיחקו בסרט שלי להקרנה של הסרט הראשון שלהם. הרבה מההתרגשות היא בכלל בשבילם. והשני הוא להסתובב עם הסרט שלי בבתי ספר, ובכל מקום בו יחפצו, כדי לחלוק את התובנות מהדרך שעשיתי בהתמודדות עם הטראומות שעברתי כילד.”
קישור להדסטארט: https://headstart.co.il/project/69420