עידן מזרחי המשנה לראש העיר מספר על ההכרות מקרוב עם ליה בן נון ז”ל שלמדה בגימנסיה הריאלית

מלאכית נרצחה הבוקר.ליה תושבת העיר, הייתה מלאך בדמות אדם, הילדה הכי יפה בגן עם הלב הכי גדול בכיתה, ילדה שאוהבים לאהוב.

את ליה הכרתי עוד כשהייתה בכיתה י״א,
היא עבדה איתי בפרויקט גדול. תוך מספר ימים זיהיתי את היכולת שלה לנהל ולהוביל וקיבלה תפקיד ניהולי.
היא ניהלה את העובדים בעוצמה שקטה, ניהול מהסוג שרותם את כולם למשימה עם חיוך גדול ורצון לתת. כולם אהבו אותה ורצו להיות בקרבתה.

יצא לי לראות אותה במשימות הקטנות והגדולות, בן אדם של אנשים, היא לא וויתרה על אף ילד בדרך ושמרה על כולם רתומים, מנהיגה אמיתית.
היא מהסוג שלא מוותר, שמציב מטרה ומגשים, היא חלמה על שירות במג״ב וכששובצה לגדוד חי״ר התאכזבה אבל כיאה למנהיגה עדיין בחרה בדרך ולא רק במטרה, להגן על המדינה – איפה שצריך.

יום אחד, במסגרת אירוע שהובלתי והיא לקחה בו חלק קיבלתי ממנה טלפון:
״עידן יש לנו בעיה, יש כמה ילדים שאין להם כסף, המצב הכלכלי שלהם בבית קשה״.
חייכתי לעצמי, זה דור העתיד של מדינת ישראל.
״ליה זו לא בעיה, מי שיש לו בעיה, אני אדאג לו… חשוב שתמשיכי להילחם שכל החברים יבואו, כסף לא מאתגר אותנו רק תדאגי שכולם יהיו״ עניתי.

אני יודע, יש משימה שלא הסתיימה עם הקמתה של מדינת ישראל – הגנת המולדת.
אבל זה כל כך כואב.
כבר 20 שנה שאני פוגש את בני הנוער ומלווה אותם דרך התיכון, הצבא, המסלול האקדמי וגם כיום כשחלקם כבר הורים לילדים.
בכל פעם שאני רואה את דור העתיד מברך אותם כדרך קבע בסוף כל נאום: ״צאו בשלום, תחזרו בשלום ותשמרו על עצמכם, אתם כל כך יקרים לנו״.

לצערי, במהלך השנים איבדתי רבים מהם בינהם :
מתן גוטליב ז״ל , דור ז’אן ז״ל, טל יפרח ז״ל, ליהוא בן-בסה ז״ל, בראל חדריה ז״ל ועכשיו את ליה ז״ל.

השפה דלה מדי בשביל לתאר מה אני מרגיש, מה התחושות שעוברות כשאני נזכר בהם, כשאני חושב על המשפחות היקרות שלהם שאיבדו את היקר מכל.

אלוהים שבשמיים בבקשה די, תשמור על הילדים שלנו.

משפחת ראשון לציון אבלה וכואבת, ומרכינה את ראשה לזכרה של ליה בן-נון ז״ל, אופק דהן ז״ל הלוחם הנוסף וכל חללי המערכות.
אני משתתף בצער המשפחות, שלא תדעו עוד צער.

יהי זכרה של ליה ושל כל הגיבורים והגיבורות שלנו ברוך.
השם יקום דמם.