אני שואלת האם הפחד לאבד את בן זוגי גדול מהפחד שלו בחדר צפוף בחאן יונס מול מחבל, כשמחשבותיו מי יירה קודם?

שרר שקט בחדר כשאמרה “אני שואלת את עצמי האם הפחד שלי לאבד את הבן זוג שלי גדול מהפחד שלו שם בחדרים הצפופים בחאן יונס הפחד מהפגישה עם המוות, מול מחבל מתועב כשהמחשבות רצות מי יירה קודם את הכדור ראשון” כך אמרה לי המטופלת באחד הרגעים בקליניקה

נעים להכיר! אני יוסף מאמן מנטלי, מטפל ב – NLP ויועץ נישואין, בקצרה על עצמי: השתחררתי מצה”ל אחרי 13 שנים ומאז השבת השחורה השתנו לכולנו החיים ,אני מצאתי את עצמי חוזר לעולם הצבאי ולא בתור איש מילואים, אלא בתור מאמן מנטלי לנשות המילואים והקבע.

תפקידן של נשות אנשי הקבע והמילואים לעיתים קרובות אינו מורגש, על אף שתרומתן עצומה, הן לא רק ממלאות את חובותיהן כאימהות בגידול וחינוך הילדים, אלא גם ממלאות תפקידים נוספים בניהול וכלכלת הבית ומציב אתגרים ייחודיים איתם מתמודדות נשים אלו מדי יום, שחיוני להכיר בצורך ובמערכות תמיכה שיכולות להקל על הלחצים ולהבטיח את שלומם.

כוחן ונחישותן של נשות אנשי הקבע והמילואים ראוי לשבח וידוע לכל, אך לצערי משיחותיי עם נשים רבות לעיתים לא מקבלות הבנה ותמיכה נפשית מצד הקהילות הצבאיות והאזרחיות. כאן אני בחרתי להיכנס לתמונה, להרים את הכפפה ולספר לכם קצת מחדרי הקליניקה את סיפורן האישי של נשים והתמודדויות היום יומיות שלהן עם הפחדים, כאבים ואתגרים שהן לא ידעו שיגיעו עם בואה של המלחמה, החוסר המהותי כשבן הזוג לא בבית, הדאגה והצורך לפתח חוסן מנטלי בימים קשים אלו.

יום 95 למלחמה אני מקבל מחבר קרוב שיחת טלפון בשעה 21:00 הופתעתי כי אני יודע שהוא נלחם עמוק בעזה, ובכל זאת התקשר אליי כשיצא להתרעננות קצרה בשטחי כינוס, שיחה  קצרה ומדויקת בלי יותר מידי פרטים על הקשיים שלו, אך הייתה לו בקשה קטנה אליי: “שהוא מרגיש שאשתו צריכה עזרה וצריכה לדבר לשתף וזה פחות איתי” (עם א’) כך אמר לי, אלא יותר עם איש מקצוע וביקש שאתקשר אליה.לא היה רגע שבו חשבתי על זמן או כסף אלא כיצד אני יכול לתרום למלחמה הזו אפילו במעט כאיש מקצוע.

ר’ (בת 32) מאחד המושבים בדרום, אמא ל-2 ילדים קטנים כשאחד על הרצף האוטיסטי בתפקוד גבוה, מנהלת שיווק דיגיטלי.בן זוגה א’ (בן 34) מנהל מכירות בכיר, לוחם בחטיבת הקומנדו. ביום למחרת התקשרתי אל ר’ (גילוי נאות אני מכיר את ר’ בתור אישתו של א’ עוד כששירתנו ביחד בפיקוד מרכז אך לא היו ביננו יחסים קרובים) שאלתי לשלומה וסיפרתי לה ש א’ ביקש שאתקשר ושמחה מאוד.כמו בכל שיח שאני פותח בקליניקה גם פה שאלתי ולא חיפשתי להטיף לה את משנתי ולתת לה עזרה ,אלא לשמוע אותה.

“איך את מרגישה בזמנים אלה”

ופה נפתח פרץ של רגשות, תחושות, כאבים, אתגרים והתמודדויות שלא הייתי מודע ומוכן אליו.”אני מרגישה קושי עצום כמו כל נשות המילואים אני מאמינה”

ושוב אני שואל אותה “מה את מרגישה”

היא מספרת שהיא לא יכולה לגור בבית שלה אין לה ממ”ד ואין לה מכסה, שהיא אמא במשרה מלאה ולא מבחירה אלא מהבנה שבעלה מ- 7 באוקטובר גויס למלחמת שנכפתה עלינו אך נדרשת כדי להבטיח את קיומנו בארצנו ואנחנו חייבים לנצח בה ואני צריכה להחזיק מעמד על אף הקשיים.

“מה הקושי היום יומי שלך”

הבנתי שאני לבדי וחייבת להתמודד, למצוא פתרונות ולתמרן ועדיין להמשיך לעבוד ולשדר עסקים כרגיל הבנתי שאני צריכה להיות יצירתית, בחודש הראשון לא יכולתי לחזור הביתה, לכן התארחתי אצל משפחתי בכל פעם אצל אחות אחרת, מצאתי את עצמי אורזת כאילו אני עושה רילוקשיין לחו”ל, פה שלושה שבועות ושם שבועיים, עד שהרגיש לי שילדיי צריכים מסגרת, חברים ואת סביבתם הטבעית כדי להתמודד, אז למרות החשש החלטנו לחזור הביתה ועדין אני מג’נגלת בין גננת, מחנכת, ובנוסף גם מנסה לנהל את העסק שלי שבירידה.

ר’ אמרה לי “שלא תבין לא נכון לישון בבית שקרוב לרצועת עזה ולשמוע ולהרגיש איך הבית זז מהפצצות ולהסביר לילדים שהכל טוב וזה הפצצות שלנו ובמיוחד לילד המיוחד שלי זה אתגר”

“מה הפחד שלך “

כאן שרר שקט רועם בחדר והיא אומרת לי “אני שואלת את עצמי האם הפחד שלי לאבד את הבן זוג שלי גדול מהפחד שלו שם בחדרים הצפופים בחאן יונס הפחד מהפגישה עם המוות, מול מחבל מתועב כשהמחשבות רצות מי יירה קודם את הכדור ראשון” , בכל לילה לא להירדם מדאגה שמא אצטרך לשמוע חלילה את צמד המילים “הותר לפרסום” בכל פעם מחדש קשה לי להכיל את הכאב העצום של המשפחות שנהרסו חייהם ונוספו למשפחות השכול.

“אז איך את מרחיקה את הפחד הזה”?

“אני מעסיקה את עצמי כל היום רוב היום עם הילדים והעסק במקביל שלמזלי אני יכולה לעבוד מהבית, עד שאני מותשת ופשוט נופלת למיטה. כמובן מחכה לשיחה עם בעלי הציפייה מתישה וכואבת, והרגעים הקצרים האלה שהוא מגיע לזמן קצר להתרעננות מכניס כל כך הרבה אור.

“איך את מתמודדת מבחינה מנטלית”

מנסה לא לצרוך תקשורת כי מאוד קשה להכיל את כל המאורעות שקורים בעזה, משתדלת להעסיק את עצמי ולשדר לילדיי חוזק על אף שבלילות מוצאת את עצמי נשברת, בוכה ומתפרקת.

“איך את שורדת בין כל המשימות”

בכל ערב בונה לעצמי לו”ז משימות ליום המחר, קניות, עיסוק לילדים שלי וכן איך אני מקדמת את העסק שלי.

“במה אני יכול לעזור לך”

האמת שמספיק ששוחחנו זה עזר לי מאוד ונתת לי מקום לספר, לשחרר ולשתף מה האתגרים, כאבים פחדים. זה עזר לי מאוד.

יש רגעים שאנו צריכים להקשיב להם ולא לחפש או לתת להן פתרונות כי כל אחת ואחת יודעת מה נכון לה כמו אצל ר’ שידעה והבינה בדיוק איך לתמרן ולמצוא לילדיה פתרונות ללא עזרה ובסך הכל חיפשה מישהו לדבר עימה.

יוסף ניקבחת

מאמן ויועץ: 050-8114333