ראש העיר וסגניתו פתחו את הבוקר בביקור בביתו של ניצול השואה -משה ביננטל, מ״אחוזת ראשונים״ ובירכו אותו לרגל הגיעו לגיל מאה
ניצול השואה משה ביננטל מ״אחוזת ראשונים״ חגג השבוע יום הולדת 100 . חגיגות יום ההולדת החלו מתחילת השבוע כשהגיעו לבקרו ולשמח אותו: הנהלת אחוזת ראשונים, חברים, שכנים שתי בנותיו, שבעת נכדיו ושמונת הנינים ביניהן גם נינה שהתחתנה בשנה האחרונה.
הבוקר בפתח הדלת הפתיעו ,ראש העיר רז קינסטליך וסגניתו ומ”מ עו”ד ליאל אבן זהר עם זר פרחים ענקי להוקיר ולברך אותו לרגל יום הולדתו.
כל מי שיפגוש את משה ביננטל, המתגורר ב״אחוזת ראשונים״ לבטח לא יוכל לנחש כי האדם העומד לפניהם שהוא מלא חיים, הומור וויטאליות שמעורה בפוליטיקה ובנושאי אקטואליה, שחקן ברידג׳ ושולט בעולם הדיגיטלי .
משה ביננטל ניצול שואה מגטו לודז׳ פולין, היה בן 15 כשפרצה מלחמת העולם השנייה ובה איבד את כל בני משפחתו (את אחיו הגדול מצא אחרי המלחמה) למרות מסע החיים שעבר הוא בוחר לדבריו להסתכל תמיד על חצי כוס המלאה. ״אני בוחר לחיות את הרגע וליהנות ממנו״.
כשנשאל מה הסוד לאריכות ימים הוא משתף בחיוך ועונה ״לא אני קבעתי את הגיל, למיטב הבנתי הטבע סייע. כנראה גם הגנטיקה וסיכוי טוב שהאופטימיות והאמונה באדם תרמו לי לאריכות ימים״.
בתו, יפה ארקליס שדה מציינת: ״אחותי ואני ברות מזל שנולדנו להורים שכאלה. ניצולי שואה ולמרות העבר הקשה שלהם דאגו לגדל אותנו בבית שכולו מלא שמחה ולמדתי מאבא תמיד לראות את הטוב באדם, לא לקחת ללב להודות על הקיים״.
לאחרונה, קיבל משה ביננטל שהיה לוחם בחטיבת גבעתי בתש”ח הוקרה מסא״ל יאיר אטיאס – מפקד גדוד שקד היום על תרומתו במלחמת “חרבות ברזל” לחוזקם, חוסנם ורוחם של חיילי ומפקדי הגדוד.
גילו המופלג של משה ביננטל לא עוצר אותו מלהיות בתנועה מתמדת, עד לפני חודשים ספורים הוא עוד צעד עם עלות השחר מביתו שב״אחוזת ראשונים ״ לקניון הזהב הלוך וחזור וכיום נאלץ להסתפק בהליכת בוקר בשכונה .
משה מרבה לשחק עם חבריו ברידג׳ והחבר הכי טוב שלו – שמואל בן 91 מהאחוזה הוא גם שכן דלת ליד דלת, שנסיבות החיים ואובדן של בנות הזוג של כל אחד מהם, גרמו להם להתקרב אף יותר. משה היה נשוי במשך 70 לאשתו פנינה שהותירה אותו אלמן לפני כחמש שנים.
לפני חודשים ספורים עוד המשיך משה להופיע בפני חיילי גבעתי שבהכנה לקראת יציאתם לקורס קצינים ושיתף אותם בקורותיו. שם במקום שבו נלחם גולל את השתתפותו במלחמות ישראל, תפיסת עולמו על השכנים שמסביבנו ואת אהבתו הגדולה למדינת ישראל.
מדי שנה, לפני יום השואה משה ביננטל נוהג לשתף בזכרונותיו ממלחמת העולם השנייה, בסיפור הינצלותו מהשואה כנגד כל הסיכויים ובסיפור המרגש על שניים מחבריו הקרובים אותם הכיר במחנה העבודה. סיפור על חברות אמת שצמחה וכיצד הצליח להציל, לעודד ולסייע לחבריו לשרוד את התופת. לאות חברות חרטו לו החברים לב עשוי מתכת ובו חרוטים שמו, מספר האסיר ושם מחנה העבודה. התאריך שחרוט עליו הוא 15/3/45. עבודה שנעשתה בסתר תוך כדי סכנת נפשות. את מזכרת הלב צירפו בני המשפחה ליצירה אמנותית שהוכנה עבור אביהם בצורת עץ המשפחה העשוי מזכוכית ומתאר את המשפחה על כל ענפיה. הלב נמצא בתוך גזע העץ ומסמל את המשפחות שנכחדו בשואה.
כשביקשנו ממשה לפרט מעט על אורחות חייו כדי להבין כיצד הגיע לגילו המופלג הוא השיב:
״אני מטבעי תמיד הייתי אדם צנוע המסתפק בקיים ותמיד שמח בחלקי. אני בוחר תמיד להסתכל על כל סיטואציה מנקודת מבט חיובית. להיות שמח בחלקי. אני מאד מעריך את החיים ובטוח ששמחת החיים והצחוק תרמו לי גם כן. אני מרבה לשחק משחקים חברתיים לרבות ברידג׳ ויש סיכוי טוב שהמשחקים הללו תורמים לי גם לזיכרון ולקוגנציה״.
בתו, יפה ארקליס שדה מספרת כי : ״אבא שלי הוא מורה לחיים או יותר נכון מאמן לחיים, בזכותו זכיתי לאמץ הסתכלות על החיים מהיבט חיובי כך שהכל בסוף מסתדר. תפיסה שחוסכת מאיתנו תסכול ומרירות בחיים ובחירה בטוב. להסתכל על קשת הצבעים בחברה מתוך הבנה שהחיים הם לא שחור לבן וטוב שכך״. כיום, יפה ונכדיה מספרים את הסיפור של אביה שניצל ממחנות ההשמדה ודואגת בכל יום השואה להיות צמודה אליו ולחבק אותו. להזכיר לו שלמרות הכאב הגדול הוא ניצח כשבנה והצמיח ביחד עם אמא עץ יוחסין שמכה שורשים ומותיר מורשת להמשך חיים פה בישראל חרף טרגדיות החיים, המלחמות והאתגרים של כולנו כחברה״.
אי אפשר היה לסיים את הראיון מבלי לשאול את דעתו כניצול שואה על שארע ב- 7/10 והוא ענה:״ המצב רע מאד, זה בוודאי משפיע וכואב לי. כואב לי אוזלת היד שגילו הצבא וכוחות הבטחון ברגע אמת ועל כך שהופתענו בשנית וחטפנו מכה אחת אפיים״.
משה ביננטל , בהיותו טיפוס אופטימי בוחר לסיים את הראיון בנימה אופטימית ולומר: ״אין דרך אחרת ואין ברירה מלבד להגיע להסדר מדיני. עד שהשלום יגיע צריך להיפרד ולדאוג שאף שערה מראשם של ילדינו, נכדינו, הנינים שלנו והדורות הבאים לא יפגעו״.
״חייבים למצוא הסדר עם הפלשתנאים אחרת יהיה אותו דבר! כדי שלנצח לא נאכל חרב חייבים להגיע להסדר מדיני עם תמיכה בינלאומית.”
