דב קשנובסקי נולד בשנת 1937 בפולין, בעיר סוסנוביץ. בנם של שרה וצבי ז"ל. דב היה בן שנתיים בעת תחילת המלחמה וגר בבית ביחד עם הוריו, אחותו שצעירה ממנו בשנה, סבתא והדודה
בפוגרום שהתחיל בעירו, הוריו נאלצו לקבל החלטה קשה, מכיוון שנאמר להם שרוצים רק לפגוע בגברים של המשפחה אביו רצה לברוח ואשתו, אימו של דב החליטה שהיא מצטרפת אליו ומכיוון שדב לא הפסיק לבכות הם החליטו לקחת גם אותו ולהשאיר מאחור את אחותו הקטנה לטיפולה של הסבתא והדודה.
השכן הפולני עזר להם בתחילת הבריחה, הוא החביא את שלושתם בתוך עגלת הפחם, בשלב מסוים הם נאלצו לשהות בגטו בפולין והצליחו לברוח משם לכיוון הצד הרוסי. הם הגיעו לעיר ש-מש ששם עבר נהר אשר הפריד בין הצד הרוסי לצד הגרמני. באמצעות מבריחים הם החלו לחצות את הנהר, הרוסים זיהו את התנועה והחלו לירות עליהם, אביו של דב בשבריר של שניה, החל לצעוק ביידיש לכיוון מקור הירי שיש כאן יהודים ובאורך פלא הירי מהצד הרוסי פסק וקראו להם ביידיש לחזור לכיוונם.
בצד הרוסי הוריו של דב נאלצו לעבוד בעבודות כפייה למשך שנה, כאשר הם משאירים את דב הקטן לבדו במשך שעות רבות, באותה עת גם היה גם מקרה שאסרו את אביו ואימו דאגה לשחרר אותו כך שדב נשאר לבדו המון שעות ביממה.
לאחר שנה, הרוסים החליטו שכל מי שהגיע מפולין הינו בחזקת מרגל ולכן היגלו את הוריו ואת דב לסיביר.
בסיביר הם שהו למעלה משנה ואז הודיעו להם שהם כבר לא נחשדים כמרגלים ושחררו אותם. הם עלו על רכבת צבאית אשר נסעה ברחבי אסיה וכל זאת ללא צידה וכסף. אביו של דב השתמש בכישוריו כסנדלר וייצר עבורם נעליים ואף עשה ברטר. לאחר הנסיעה ברחבי אסיה ואירופה עם סיומה של המלחמה הם חזרו לעיר סוסנוביץ בפולין, לדירתם ושם גילו יחס עוין ממי שתפס את דירתם .שם הם בעצם גילו שאחותו, הסבתא והדודה נלקחו בכח ולה היה להם מושג מה עלה בגורלם.
בצר להם הם החלו את מסעם בעזרת ארגון הבריחה לכיוון גרמניה, שם הם שהו במחנה עקורים ומאוחר יותר העבירו אותם לצרפת בשאיפה לעלות על אניית אקסודוס לכיוון ארץ ישראל.
ביולי שנת 1947 הם עלו על אניית אקסודוס, לצערם הבריטים עקבו אחרי האניה ובהגיעם לחופי הארץ הם הורדו בכח והועלו על 3 אוניות שונות במסע חזרה לכיוון צרפת. האניות שימשו לתובלה ולא להסעת נוסעים, הבריטים ציידו אותם באוכל שהספיק לשבוע בלבד. בהגיעם לצרפת אף אחד לא הסכים לרדת והבריטים גררו אותם לגרמניה בכח ושם הורדו למחנות עקורים, שם גם אחיו ז"ל של דבלה נולד.
לאחר שהייה של כמה חודשים ועם הקמת המדינה הם יכלו לעלות שוב לארץ ישראל. בארץ ישראל דב שירת בגולני ולימים הקים משפחה ביחד עם אשתו חיה ז"ל, להם נולדו שני בנים, עופר וחנן ו-5 נכדים מתן,ברק,אביב,רן ואיתי.
למרות שבריי חייו דב לא וויתר על אמונתו באדם ועד היום הוא איש עם שמחת חיים ורוח ונפש צעירה.הוא מאוד אופטימי ומחזק את כולנו תמיד! המסר של דב לחיים לא להתייאש גם כשקשה והנצחון שלו זה שהוא היה ונשאר ציוני נלהב לצד משפחתו האהובה.
