תודה פרי! לאחר כ-50 שנה יו"ר קבוצת הכדורסל מכבי ראשון יצחק פרי האגדי פורש מתפקידו ומפרסם מכתב פרידה מרגש מאוד

מכתב פרידה מיצחק פרי:

אוהדים אהובים,

אם יש תמונה אחת שמסכמת בעיניי את השנה המופלאה שעברנו יחד – זו ללא ספק תהיה התמונה מהדקה האחרונה של משחק מספר 4 מול עירוני אילת: תמונת הניצחון.
האולם היה מלא עד אפס מקום. אין מושב פנוי. חגורת אוהדים מקיפה את היציעים וכל האולם כולו רוקד ושופע אנרגיה. דיג'יי, כהרגלו, רוקד מול יציע גוש ד'ואפילו יציע הזהב השמרני – כולו ניצב על הרגליים.ידיים מונפות באוויר, שירה, שמחה, גאווה. רגע בלתי נשכח שאקח איתי לכל חיי.
ולענייננו – אתמול הודעתי להנהלת המועדון על סיום דרכי כיושב ראש. זו החלטה לא פשוטה, ואולי אף מפתיעה. אני יודע שהיא העלתה הרבה שאלות בקרב חברים, שותפים לדרך, ובעיקר בקרבכם, האוהדים. ולכן, אני מרגיש צורך לשתף ולהסביר.
אני מלווה את המועדון מזה כמעט חמישים שנה. חמישה עשורים של אהבה, מסירות ועבודה בלתי פוסקת. דרך ארוכה – מליגה ג', הליגה החמישית, ועד לליגת העל. עשרות פיינל פורים, גמרי גביע, אליפות מדינה, גביע ווינר והמון תקווה להצלחות נוספות. דרך שכולה מחויבות, אמונה, נחישות ואהבה.
אחד ההישגים שאני גאה בהם במיוחד הוא הקמה ופיתוח של אחד מבתי הספר לכדורסל, הגדולים בישראל ומחלקת נוער מפוארת, מקצועית וערכית. עשרות אלפי ילדים ובני נוער מרחבי ראשון לציון עברו במסגרות אלה – שיחקו, למדו, התחנכו, גדלו. מעבר להישגים הספורטיביים המרשימים – אליפויות, גביעים ותארים בכל קבוצות הגיל – צמחה כאן קהילה שלמה של צעירים ברוח הספורט שחלק מהם הפכו לשחקנים מצטיינים בליגת העל. אבל לא פחות חשוב מכך – לאנשים ערכיים ומעורבים.
לא תמיד הייתי קל וגם הדרך בה צעדתי ביחד עם חברי האמיתיים להנהלה לא הייתה קלה כלל. אבל אף פעם לא חיפשתי קיצורי דרך. האמנתי – ועדיין מאמין – בתכנון מדויק, בעבודה קשה, ביושרה ובעשייה שמובילה להגשמת המטרות שהצבנו לעצמנו. מבחינתי, מנהיג אמיתי לא אומר "קדימה" – הוא אומר "אחרי".
בתפקידי כיושב ראש קיבלתי לא פעם החלטות קשות, לעיתים לא פופולריות. אבל כשהאמנתי שהן נכונות – פעלתי באמונה שלמה, תוך גיבוי מלא מההנהלה שצעדה איתי.
ניהול קבוצת ספורט איננו מדע מדויק. הוא דורש שילוב של ניסיון, אינטואיציה, הבנה מערכתית, רגישות אנושית ויכולת תגובה מהירה למציאות משתנה. הצלחות רבות ליוו את הדרך – וגם טעויות. זה חלק בלתי נפרד מכל עשייה אמיתית. מאמנים הוחלפו, שחקנים הגיעו והלכו, שיטות השתנו. אבל המטרה תמיד נשארה אחת: להציב את מכבי ראשון בצמרת הכדורסל. ואכן כך היה.
לפני שלושה שבועות, אחרי סדרת משחקים מרגשת מול אילת – חזרנו לליגת העל. "הפעם עולים", כך קבענו בתחילת העונה – ואכן, הפעם עלינו.
אם מישהו היה אומר לי שבדיוק שלושה שבועות לאחר אותו ערב באילת – אפרוש מתפקידי, הייתי מתקשה להאמין. אך לצערי, התרחשו תהליכים שהובילו אותי, במחשבה בהירה ובהערכה כנה, כי לא אוכל עוד להמשיך ולהוביל את הדרך בה אני מאמין. הדרך שהובילה אותנו עד הלום.
שיתפתי חברים מהכדורסל, שוחחתי עם משפחתי – ולאחר מחשבה מעמיקה קיבלתי את ההחלטה להחזיר את המפתחות ולסיים את תפקידי.
אני מקווה שהצלחתי להעביר מעט מהתחושות שהובילו אותי למהלך הזה – ויותר מכל, אני מאחל לקבוצה האהובה שלנו המשך דרך מוצלחת ומעוררת השראה, בדיוק כמו העונה הנפלאה שחווינו יחד.
ברצוני להודות לכל מי שליווה אותי לאורך הדרך – לשותפי הרבים בהנהלה, לחברי העמותה, לאנשי המקצוע הרבים שליוו וטיפלו בקבוצה במקצועיות והתמדה, ובמיוחד: לראש העיר, רז קינסטליך, על שותפות אמת ארוכת שנים.
אבל בראש ובראשונה – תודה לכם, האוהדים. תודה על התמיכה, ההודעות המרגשות, האמונה, הדחיפה, והקול שלכם שבקע מהיציעים בכל רגע של משחק. בלעדיכם – שום דבר מזה לא היה אותו הדבר.
ניפגש ביציעים. תמיד אתכם.

באהבה גדולה,
פרי.

• המכתב פורסם באתר מכבי ראשון!