אופיר צרפתי ז"ל, היה סטודנט להנדסת חשמל, אהב לגלוש ואת הים והחיים. היו לו חלומות פשוטים שנגדעו לפני שנתיים במתקפת הטרור הגרועה ביותר שידענו
מחר יום שני 6.10.2025 אמור היה אופיר צרפתי ז"ל לחגוג את יום הולדתו ה29. במקום זה, יום ההולדת האחרון שחגג, 27, היה במסיבת ה"נובה" עם בת זוגו וחבריו. משם לאחר שחילץ את בת זוגו וחבריו ולו לא היה מקום ברכב, נקלע לרכב החילוץ של בן שמעוני ז"ל, בו גם ישבה גאיה כליפה ז"ל חברתה של רומי גונן. אופיר התיישב ליד רומי מאחורה וכולם יחד נקלעו למתקפת מחבלים שרצחו בדם קר את בן ז"ל וגאיה ז"ל, פצעו את אופיר וחטפו אותו ואת רומי לעזה. ביום ה55 של המלחמה, גופתו של אופיר ז"ל נתגלתה ליד "ביה"ח" "שיפא" והושבה לקבורה בארץ במבצע צבאי. רק רומי גונן שרדה את המתקפה מכל יושבי הרכב ונאלצה לשרוד גם שבי של 471 ימים בדירות ומנהרות חמאס.
משפחתו וחבריו התקעקעו לזכרו: הדוד, בן הדוד, החבר מהלימודים, החברים מהטיול לדרום אמריקה, בשביל כל אחד מהם אופיר היה עולם ומלואו וחקוק להם בעור מאז המוות האכזרי שלקח אותו מהם.
הקעקועים לזכרו – משפחתו וחבריו של אופיר צרפתי ז"ל חרטו על עורם קעקועים שיש סיפור מאחוריהם:
לילו צרפתי דודו של אופיר, סמנכ"ל תפעול מרכזי הטניס והחינוך בישראל: אופיר ז"ל עבד אצל דודו לילו במרכז הטניס, כמדריך טניס. הרבה ילדים בחיפה ובקריות, למדו להכיר את אופיר דרך הספורט הזה. מעבר לספורט האהוב עליו של גלישה בים. אופיר היה מסור לעבודתו ולילדים. לאחר הרצחו, החליט דודו (אחיו של אביו חנן) לקעקע את עיניו של אופיר על ידו במיקום השעון.
אופק כהן בן דודו של אופיר: "אחרי שאופיר הושב לארץ והתוודענו לכך שהוא נרצח בשבי בעזה, חשבתי על כך שאני רוצה להנציח אותו ובחרתי לעשות קעקוע, כדי שהדרך שעברנו יחד מאז שהיינו ילדים תמשיך, גם אם בצורה שונה. הסיפור שמאחורי הקעקוע: אני כהן ולכן לא יכולתי להיכנס לבית העלמין ביום הלוויה ולהספיד את אופיר כמו שהייתי רוצה, אז כתבתי והקלטתי הספד שהשמיעו אותו כשקמנו מהשבעה ועלינו לקבר שלו. באחת משורות ההספד כתבתי על אופיר: ״אומרים שאי אפשר להיות בשני מקומות באותו הזמן, אבל אתה אח שלי הצלחת להתפרש על חצי מהגלובוס״. וזו היתה הבחירה שלי בקעקוע, לקחנו את הצללית של אופיר מתמונה אמיתית שלו מטיול בדרום אמריקה, שמתהלכת על הגלובוס ומותירה אחריה עקבות.. "
יובל אילוז חבר הילדות של אופיר: "אנחנו מכירים מילדות מגיל 9, מחוברים ברמות. היינו יחד בטיול הגדול אחרי צבא בדרום אמריקה באיטה קארה, עיירת חוף בברזיל של גולשים, שם קנינו שרשראות תואמות של גלשן עם השמות שלנו. אופיר העריך את הדברים הקטנים וגם שרשרת של כמה שקלים בברזיל, הוא שמר אותה.. בעוד שאני איבדתי אותה. אחרי שהטרגדיה הנוראית קרתה, חשבתי מה אני יכול לעשות כדי לשמור על אופיר קרוב אלי, אז קעקעתי את השרשרת שלו/שלנו – גלשן עליו חרוט OFIR . הים היה בין הדברים האהובים על אופיר והחיבור בין הגלשן לשמו לאהבה הכי גדולה שלו, מזכיר לי את הטיול והחברות הארוכה שלנו, עכשיו גם חרוט עלי לנצח".
רז אזולאי חבר של אופיר מהלימודים באונ' אריאל: רז למד הנדסת חשמל יחד עם אופיר. אופיר סיים את שנת הלימודים השניה, כשנרצח בידי חמאס. רז סיים השנה את התואר. הסיפור שלו ושל אופיר התחיל בלימודים, כשנפגשו. שני אנשים שלא הכירו בכלל נהיו "בטעות", צמד בקורס מעבדה — ומשם הפכו לצמד גם מחוץ לשעות הלימודים. רז: "אופיר היה, ועדיין, חלק בלתי נפרד מחיי. היו לנו יחד הרבה רגעים של שמחה, אושר וחופש אינסופי. לקבוצת החברים מהתואר קוראים "אדונדה", ואופיר היה הבורג המרכזי בחבורה — האיש שתמיד מוקף באנשים ומקיף אנשים סביבו. בן אדם פשוט שצריך ללמוד ממנו על החיים. קעקעתי שני קעקועים לזכרו: אופיר אהב לומר הרבה משפטים, אבל המשפט שהכי נחקק בי היה: "בכל דבר שאעשה – אהיה הכי טוב." וככה אני ממשיך את החיים – בגישה של אופיר וזה הקעקוע הראשון והשני הוא תמונה שלי ושלו, עם הגלשנים, על שפת הים, כמו שאופיר הכי אהב, תמונה רגילה ופסטורלית של שני חברים טובים שלצערי לא תשוב איתו".
דניאל שוורץ חברו של אופיר: "אופיר היה אדם חברותי מאד ושמח, מה שהוביל לכך שמעבר להמון חברים נוספים היו לו שתי קבוצות חברים גדולות מהילדות – אחת מקרית אתא מבית הספר ואחת מקרית מוצקין שהתגבשה סביבו כבר מגיל 16. לאופק כהן, בן דוד של אופיר מקרית מוצקין וחברו הטוב ביותר, הייתה קבוצת חברים שהתגבשה בתחילת ימי התיכון. מהר מאד הוא התחיל להביא איתו את אופיר לפגוש את החברים, ובזכות השמחה המטורפת שלו והאווירה הטובה שתמיד הביא איתו, היה חיבור מיידי. מהר מאד אופיר נהיה חלק מאותה חבורה כבר בגיל 16, והחבורה גדלה והתגבשה יחד איתו, כולם היו קרובים אליו ובקשר יומיומי איתו עד היום בו נחטף. כשאופיר טייל בדרום אמריקה, הוא הגיע למקום בשם פוארטו אסקונדידו במקסיקו, שם לא ידעו לבטא את השם שלו אז החליטו לקרוא לו "אוֹמפי". הוא סיפר לחברים והכינוי דבק בו ומאז במשך שנים כל החבורה החלה לקרוא לו אומפי. אחרי שנודע לכולנו על הרצח שלו בשבי החמאס, 5 חברים מאותה החבורה מקרית מוצקין: אופק סבג, דניאל שוורץ, ניב אבידן, יואב שטרן ואלעד לוין החליטו שהם רוצים להנציח אותו בצורה של קעקוע משותף. הקעקוע שנבחר הוא של אוֹם, לזכרו של "אומפי".
