40 זה רק ההתחלה: עשור של עשייה קהילתית, נתינה וחלומות חדשים, ואתם מכירים אותה! כנסו לכתבה:

הפעילה החברתית מראשון לציון, גלי דדיסון, חוגגת 40 שנות חיים ועשור של התנדבות בלתי פוסקת למען ילדים, משפחות ומפונים. כעת, לצד המשך המעורבות הציבורית והקריירה, היא פותחת פרק חדש עם תחילת לימודי משפטים: "יש לי עוד כל כך הרבה לעשות, ללמוד ולהגשים"

יש אנשים שמדברים על שינוי, ויש אנשים שפשוט קמים ומחוללים אותו. גלי דדיסון בחרה במשך יותר מעשור להשתייך לסוג השני. העשייה הציבורית הפכה לחלק בלתי נפרד מזהותה החל מפעילות מקומית שורשית בראשון לציון, דרך הובלת מאבקים חברתיים למען ילדים והורים, ועד להתגייסות מעוררת השראה ברגעי חירום לאומיים. כעת, כשהיא מציינת את יום הולדתה ה־40 לצד בעלה, שלוש בנותיה וחבריה, היא עוצרת לרגע של הודיה, ומביטה קדימה אל עבר היעדים הבאים.

מפורום התושבים אל הבמות הציבוריות תחילת דרכה הציבורית של דדיסון נטועה עמוק בקהילה של ראשון לציון. לאורך השנים היא הפכה לדמות מוכרת בעיר: היא ניהלה פורום תושבים פעיל ובחרה להמיר תלונות בפעולה יזומה. היא הקשיבה למצוקות מהשטח, חיברה בין תושבים לגורמים מוסמכים והעלתה סוגיות בוערות לסדר היום העירוני.

עם הזמן התרחבה פעילותה להשתתפות בוועדות ציבוריות שונות, ובהן ועדות לקידום מעמד האישה ולתחומי הבריאות. ההשקעה והמסירות זכו להכרה נרחבת כאשר נבחרה לאחת הנשים המשפיעות בעיר אות הערכה לשנים של מסירות למען התושבים.

"די לחרם": שמים את הילדים במרכז אחד התחומים הקרובים ביותר ללבה של דדיסון הוא שלומם ורווחתם של ילדים. מאבקים בחרמות, בבריונות, באלימות ברשת ובהתעללות הובילו אותה להפוך כאב ומודעות אישית לפעולה חינוכית וחברתית רחבה.

במסגרת זו יזמה פעילויות הסברה והייתה שותפה ליצירת ההצגה "די לחרם, כן לאהבת חינם", שנועדה לחנך ילדים ומבוגרים לראות את האחר, לקבל ולהושיט יד. "ילד לא צריך להרגיש שהוא לבד," היא מדגישה. "אם הצלחנו לגרום לילד אחד להבין שיש מי שרואה אותו עשינו משהו."

רשת של חסד: מקורונה ועד 7 באוקטובר יכולת הגיוס וההובלה של דדיסון נבחנה ביתר שאת ברגעי משבר. בתקופת מגפת הקורונה, כשהמצוקה הכלכלית העמיקה, חברה לפעילים נוספים, פנתה ישירות למנכ"לי רשתות המזון הגדולות בהם אייל רביד מרשת ויקטורי ורמי לוי ורתמה עסקים נוספים כמו "חלום יעקב", "אימפריה של צעצועים", "פיצת השף" ו"בובה של סופר" לחלוקת סלי מזון ותווי קנייה למשפחות נזקקות. "הבנתי שאם אני רק אפנה לאנשים ואבקש מהם לעזור, הרבה אנשים יגידו כן," היא משחזרת. "וזה בדיוק מה שקרה. אנשים פשוט רצו לתת."

עם פרוץ אירועי 7 באוקטובר 2023, המעורבות הקהילתית עלתה שלב נוסף. במזרח ראשון לציון, בחדר הדיירים ברחוב הצבר 17, הקימה דדיסון יחד עם מתנדבים חמ"ל אזרחי עבור משפחות שפונו מיישובי העוטף.

המקום הפך למוקד שוקק של איסוף ציוד, מיון, שינוע ומענה לצרכים מיידיים. "זה היה רגע שבו הבנתי שוב כמה אנשים טובים יש סביבנו," היא מספרת. "אנשים פשוט הגיעו. כל אחד רצה לתת משהו זמן, ציוד, קשרים, כוח. ברגעים כאלה אתה רואה מהי קהילה אמיתית."

עוגן משפחתי ואיזון יומיומי מאחורי העשייה הציבורית עומדת שגרת חיים עמוסה ומלאה. דדיסון מנהלת קריירה בתחום הביטוח לצד ניהול משק הבית וגידול שלוש בנותיה. לדבריה, היכולת לשלב בין הדרישות התובעניות לבין התנדבות מתאפשרת בזכות התמיכה מהבית. "המשפחה שלי היא הבסיס שלי," היא מציינת בהערכה. "בלי התמיכה של בעלי והמשפחה שלי, שום דבר מזה לא היה אפשרי."

את הכניסה לעשור החמישי לחייה דדיסון אינה רואה כנקודת סיכום, אלא כנקודת זינוק. "הדבר שהכי ריגש אותי ביום ההולדת היה כמות האהבה שקיבלתי," היא אומרת בהתרגשות. "אני נכנסת לעשור החדש בהודיה גדולה. על בעלי, על המשפחה שלי, על החברים שלי ועל כל מה שיש לי."

לצד המשך העשייה הקהילתית והפעילות החברתית המוכרת, תוכניותיה של דדיסון לעתיד כוללות פיתוח אישי ומקצועי משמעותי: היא מתחילה בימים אלה את לימודי המשפטים. עבורה, הבחירה במסלול המשפטי היא המשך טבעי לשנים שבהן התמודדה מול מערכות מורכבות, קידמה חקיקה ונהלים, ופעלה למען זכויות התושבים והחלשים בחברה. באמצעות הכלים והידע המשפטי, היא שואפת להרחיב את יכולת ההשפעה והסיוע שלה.

"אני רוצה להמשיך ללמוד ולהתפתח," מסכמת דדיסון. "גיל 40 מבחינתי הוא לא גיל שאומרים בו 'זה מה שיש'. להפך. אני מרגישה שיש לי עוד כל כך הרבה לעשות, ללמוד ולהגשים." השאלה שמנחה אותה לעשור הבא איננה מה כבר נעשה, אלא מה עוד אפשר ליצור ולתת למען הקהילה.