קראדי משה המפכ״ל ה 15 במשטרה ותושב ראשון לציון "…אסור לנו להשלים עם שחיתות, עם אפליה, עם אלימות …"

רב ניצב בדימוס קראדי משה המפכ״ל ה 15 של משטרת ישראל נשא דברים בהפגנת התמיכה במערכת המשפט ובקריאה לשוויון בנטל והקמת ועדת חקירה ממלכתית שערכו הערב (17.10.2026) התנועה לאיכות השלטון ופורום ארגוני המחאה בכיכר הבימה בתל אביב

רב ניצב בדימוס קראדי משה המפכ״ל ה 15 של משטרת ישראל בהפגנת התנועה לאיכות השלטון ופורום ארגוני המחאה בכיכר הבימה בתל אביב: " אני קורא לכל מי שעתידה של ישראל יקר לו: אסור לנו להתרגל. אסור לנו להשלים עם שחיתות, עם אפליה, עם אלימות או עם התחמקות מאחריות"

רב ניצב בדימוס קראדי משה המפכ״ל ה 15 של משטרת ישראל נשא דברים בהפגנת התמיכה במערכת המשפט ובקריאה לשוויון בנטל והקמת ועדת חקירה ממלכתית שערכו הערב (17.10.2026) התנועה לאיכות השלטון ופורום ארגוני המחאה בכיכר הבימה בתל אביב:

"ערב טוב קהל יקר אני נושא את דברי הערב בשמם של כ 400 שוטרים וקציני משטרה בכירים בדימוס מקבוצת "ניצבים להגנת הדמוקרטיה והמשטרה" וקבוצת "כולנו להגנת המשטרה והדמוקרטיה"

אנחנו ניצבים בפני רגע מכריע בתולדות מדינת ישראל. השאלה שעומדת בפנינו איננה רק מי ינהיג את המדינה, אלא איזו מדינה אנחנו רוצים להשאיר לילדינו ולנכדינו. האם תהיה זו מדינה שבה החוק שווה לכולם, שבה השלטון כפוף לחוק, שבה השירות למדינה הוא חובה וזכות, ושבה כל אזרח יכול להאמין שקולו בקלפי מבטא את רצונו? או חלילה מדינה שבה אינטרסים אישיים גוברים על האינטרס הציבורי, שבה השחיתות הופכת לנורמה, שבה אזרחים מסוימים נושאים בנטל ואחרים פטורים ממנו, ושבה האלימות מקבלת לגיטימציה בהתאם לזהותם של מבצעיה?

אני מאמין בישראל אחרת. ישראל חזקה, ישרה, דמוקרטית ליברלית ושוויונית. ישראל שבה אין אדם מעל החוק ואין אזרח מתחת לחוק.

יש לנו מספר רב של נושאים לתיקון בישראל, בחרתי הערב לדבר על חלק מהן. ראשית, הקמת ועדת חקירה ממלכתית. העם בישראל זכאי לדעת את האמת. כאשר מתרחשים אסונות לאומיים, וכאשר מתגלים כשלים חמורים במערכות השלטון והביטחון, אין מקום לטיוח, להתחמקות מאחריות או לניסיון לקבוע מראש מי אשם ומי זכאי.

אנחנו חייבים ועדת חקירה ממלכתית עצמאית, בעלת סמכויות מלאות, שתחקור את האירועים, תבחן את תהליכי קבלת ההחלטות, תחשוף את הכשלים ותצביע על האחריות בכל הדרגים. לא כדי לנקום, לא כדי לסמן אשמים מראש, אלא כדי להגיע לחקר האמת, להפיק לקחים ולוודא שאסון כזה לא יחזור. מציאות שאינה מסוגלת לחקור את עצמה ביושר, אינה יכולה לתקן את עצמה. והפקת לקחים אמיתית מתחילה באמת גם כאשר היא כואבת, גם כאשר היא מביכה, וגם כאשר היא מגיעה עד לצמרת השלטון.

שנית, המאבק בשחיתות. שחיתות שלטונית איננה עניין פרטי של פוליטיקאי זה או אחר. היא פגיעה ישירה באמון הציבור, בשוויון בפני החוק וביכולת של המדינה לשרת את אזרחיה. השלטון הוא נאמן הציבור, לא רכושו הפרטי. משרה ציבורית היא שליחות, לא דרך לצבירת כוח אישי ולא אמצעי להענקת טובות הנאה למקורבים. אנחנו חייבים להבטיח עצמאות למערכת אכיפת החוק, להגן על שומרי הסף, לחזק את הביקורת הציבורית ולדרוש שקיפות ואחריות מכל נבחר ציבור.

הכלל צריך להיות פשוט: אין דין אחד לאזרח מן השורה ודין אחר למי שיושב בלשכת ראש הממשלה או בכיסא השר.

מי שחף מפשע אינו צריך לחשוש מבדיקה עצמאית. ומי שמפר את החוק אינו יכול להסתתר מאחורי תפקידו, מעמדו או כוחו הפוליטי. שלישית, טוהר הבחירות.

הבחירות הן לב הדמוקרטיה. הן הביטוי העליון לזכותו של הציבור לבחור את הנהגתו ולהחליף אותה.

אבל בחירות אינן מסתכמות ביום שבו מכניסים פתק לקלפי. הן מחייבות כללי משחק הוגנים, שוויון בפני החוק, שקיפות, פיקוח אפקטיבי והגנה על עצמאותם של מוסדות הבחירות. אסור לאפשר זיופים, איומים, קניית קולות, שימוש פסול במשאבי ציבור או כל ניסיון להטות את רצון הבוחר.

עלינו להבטיח שכל קול ייספר, שכל אזרח יוכל להצביע בחופשיות, ושאיש לא יטיל ספק בכך שהתוצאה משקפת את רצון הציבור. מי שמאמין בדמוקרטיה חייב להגן על טוהר הבחירות גם כאשר התוצאה אינה נוחה לו. הדמוקרטיה אינה שייכת למפלגה אחת. היא שייכת לכולנו.

בחודשים האחרונים אני שותף לפעילות של "חמ"ל בחירות", גוף של עשרות אזרחים טובים ומוכשרים, שלקחו על עצמם לשמור על טוהר הבחירות ואליהם הצטרפו עשרות אלפי מתנדבים שיהיו פעילים ביום הבחירות כדי לפקוח עין ולוודא כי יתקיימו כסידרן. לפעילים ולמתנדבים מגיעה תודה הערכה והוקרה. רביעית, השוויון בנטל.

אי אפשר לדבר על סולידריות ישראלית בלי לדבר על שוויון בחובות. מדינת ישראל מתמודדת עם איומים ביטחוניים כבדים, וחיילי הסדיר והמילואים נושאים על כתפיהם אחריות עצומה. הם עוזבים משפחות, עבודה ולימודים, מסכנים את חייהם ומקריבים חודשים ארוכים למען ביטחון כולנו.

הם אינם מבקשים טובות הנאה. הם מבקשים צדק. אי אפשר להשלים עם מציאות שבה ציבור אחד נדרש לשלם מחיר אישי ומשפחתי כבד, בעוד ציבור אחר מקבל פטור גורף מחובותיו.

אנחנו חייבים לקדם הסדר הוגן, שיכלול שירות צבאי או אזרחי משמעותי בהתאם לצורכי המדינה, תוך התחשבות בצרכים ביטחוניים, באורחות חיים ובנסיבות אישיות אבל בלי להנציח אפליה. שוויון בנטל אינו מלחמה בציבור החרדי ואינו מאבק נגד עולם התורה. להפך: הוא הזמנה לשותפות אמיתית בבניין הארץ ובהגנתה. מי שרוצה ליהנות מזכויות האזרחות חייב להיות שותף גם לאחריות הכרוכה בה. חברה שבה כולם תורמים, כל אחד בדרכו, היא חברה חזקה, מלוכדת וצודקת יותר.

חמישית, הטרור היהודי בצפון השומרון. אני מבקש לומר את הדברים בצורה הברורה ביותר: אלימות של יהודים נגד פלסטינים, הצתת בתים ורכוש, תקיפות ואיומים כאשר מעשים כאלה מתרחשים, יש לחקור אותם, להעמיד את האחראים לדין ולמצות עמם את הדין. אין שום סתירה בין אהבת הארץ לבין שמירה על החוק. אין סתירה בין ציונות לבין מוסר. ואין שום הצדקה לכך שמישהו ייקח את החוק לידיו בשם אידיאולוגיה, דת או לאומיות.

מי שמבצע מעשי טרור ואלימות צריך להיעצר ולהיחקר, בלי קשר לזהותו הלאומית. אכיפה חייבת להיות מקצועית, נחושה ושוויונית.

המאבק באלימות אינו חולשה. הוא ביטוי לעוצמתה של מדינה שיודעת להגן על עצמה בלי לוותר על ערכיה. לפני חודשיים סיירתי עם קבוצת בכירים לשעבר במערכות הבטחון בצפון השומרון. אנחנו שהכרנו את השטח משרותנו בגופי הבטחון, נדהמנו והזדעזנו מהמראות שראינו. חבורה של טרוריסיטים יהודים. כן…. לא עבריינים, לא פורעים, ולא קומץ, אלא טרוריסטים מאורגנים כפלנגות מבצעים פשעים באוכלוסיה חלשה כדי להדירה מהשטח בו היא נמצאת.

הפגיעה באנשים חלשים בבעלי חיים, וברכושם הוא לא רק מעשה לא ערכי ולא מוסרי, הוא קודם מעשה לא יהודי. התופעה המתרחשת היום באזור הן אסוננו. אני מציע לכל מי שרוצה להבין מה מתרחש, לא בדרום אפריקה ולא באירופה אלא כאן במרחק של מטווחי קשת, לצאת לסיורים המאורגנים באזור כדי להבין על מה אני מדבר ולהזדעזע. קבוצה זו מתדלקת את האנטישמיות בעולם ופוגעת קודם כל במתיישבים היקרים שהתיישבו בחבל ארץ זה ע"פ החוק ובמצוות ממשלות ישראל. הנזק האגבי יהיה גם פגיעה קשה בזכויות המתיישבים ובכלכלת ישראל. וכאן אני רוצה להפנות גם אצבע מאשימה