השבוע הלך לעולמו שמעון זלוטורינסקי, 94, אשר התגורר בדיור המוגן ב”אחוזת ראשונים”. שמעון זלוטורינסקי, הותיר אחריו , 2 ילדים, 3 נכדים ו-3 נינים. עלה לארץ ב-1951 לקיבוץ רמות מנשה לימים עבר עם אשתו והילדים לגור בחולון.
הקים את כל בו לניקיון ויופי “התאומות” (שהפכה לימים לחנות מיתולוגית בעיר). הקים את חברת “עוזי” לייצור מוצרי תינוקות. לימים ניהל פעילות בחו”ל של “גורי תעשיה ויצוא” ואת סוף הקריירה שלו חתם כיועץ חברה בסלובקיה.
בנו חזי שספד לו אמר: ״אבאב היה מאד ציוני, עבורו מדינת ישראל עם כל מגרעותיה היא הנס בגדול ביותר בהיסטוריה. במלחמת ששת הימים נלחם בחטיבה 7 של השריון בעמק דותן וברמת הגולן הימים והיה עושה מילואים כל שנה. הוא לא פחד מכלום היה אמיץ ואופטימי חיפש וגם מצא את הטוב בכל מצב.
כשיצא לפנסיה לא השתעמם, התחיל לפסל בעץ ונהנה מהיצירה.
לאחר שהתאלמן, החליט שלא מתאימה לו הבדידות ובחר לבד את המעבר לדיור המוגן, מצא לו חברים חדשים, המשיך לפסל, לנגן, להשתתף בהצגות והעיקר נהנה מהחיים״.
זלוטורינסקי היה אדם אופטימי עד ערוב ימיו כשהיה נשאל מה הסוד שלו לאריכות ימים היה משיב: ״לחפש את הטוב בכל דבר, להפעיל את המוח, לאכול הכל אך במידתיות, למצוא בכל גיל את הדרך לבטא את עצמנו ולמצוא את הכשרון החבוי בנו ובסוף לקנח את ארוחת הבוקר עם כוסית ויסקי וארוחת צהרים עם כוס יין אדום יבש”
״מזל אף פעם לא מזיק שיהיה לכל אחד ואחת״
בשנתיים האחרונות התגורר ב”אחוזת ראשונים”, שלדירתו המעוצבת העביר גם את חדר הסטודיו שלו לגילוף ועבודה בעץ. ״ בכל אחת ואחד מאיתנו טמונים כשרונות ואף פעם זה לא מאוחר לגלותם. נהפוכו, צריך כל הזמן לחפש אחר הדבר הבא”. זלוטורינסקי בנעוריו היה נגן קלרינט באורגוואי ולפני כ-20 שנה בהיותו בן 70 לערך, ניצל את הידע שלו בקריאת תווים ובידע מוזיקלי כדי ללמוד בעצמו נגינה על פסנתר.
אחד התחביבים שהיו אהובים על שמעון זה לפסל פסלי עץ שהתחיל בגיל 68 בלי שום לימוד או הכשרה, רק לימוד עצמי שזכו כבר להופיע בתערוכות אמנות מכובדות . העבודות של זלוטורינסקי מוצגות כבר בכניסה לדירתו בוטרינה ומדי תקופה דואג להחליפן
זלוטורינסקי השתמש ברהיטים שנזרקים לרחוב כדי להפוך אותם לעבודות אמנות שעל חלקן ניכרת רמת דיוק גבוהה ואף ירידה לפרטים מדוקדקים.
אם חשבתם שרק נגינה ועבודת עץ היו העיסוקים העיקרים של זלוטורינסקי הרי שטעיתם. הוא גם היה חוטא בכתיבה “אני מאד מתעניין באקטואליה, ספרות ופילוסופיה בטרם אני ניגש לכתוב מאמר, הרי שאני מהרהר בדברים עוד בטרם ומבחינתי זה גם חלק מתהליך של חשיבה והפעלת המוח”.
חזי בנו חתם את ההספד על אביו ואמר: ״אבא השאיר הוראות לגבי מה שיירשם במצבה ״אל תבכו יקירי כי היו לי חיים מאושרים.כאן אני נח בשלוות הנצח. גם כאן אני נהנה מהמנוחה״
