בתאריך-6.6.1967, היום הראשון של מלחמת ששת הימים, מוקפצים חיילי ומפקדי גדוד 66 (שהיה חלק מחטיבה 55 של צנחני המילואים) בפיקודו של סא”ל יוסי יפה באוטובוסים מהפרדסים בקיבוץ גבעת ברנר שבהם התאמנו לקראת צניחה בסיני אל הקרבות בירושלים הנצורה. לאחר שנפרצו גדרות התיל מסביב לגבעת התחמושת חלקם הסתערו לבית הספר לשוטרים וחלקם נכנסו לתעלות המוות. הקרב העקוב מדם החל
חיילי מחלקה 3 צעדו נמרצות אחרי מפקד המחלקה הצעיר סגן יורם אלישיב במטרה להיכנס לתעלה המזרחית, אך הכול השתבש. “כבר בכניסה לתעלות בגבעת התחמושת ראינו חיילים שלנו הרוגים ופצועים וכל הזמן הירדנים הפגיזו אותנו במרגמות”, מספר הלוחם שמואל גלילי מראשון לציון. “כשהגענו לצומת של תעלות היינו צריכים לפנות ימינה, אבל לפתע ראינו אני ויורם בצד שמאל קסדות מנצנצות של חיילים ירדנים. יורם ירה לכיוונם ומיד נכנסנו לתעלות אלו. כררנ”נטיסט הייתי אמור להיות בראש הכוח ופעמיים ביקשתי מיורם להשתיק את הירדנים עם הררנ”ט שלי, אבל הוא לא נתן לאף אחד לעבור אותו. כל הזמן הוא ביקש שנעביר לו רימונים ומחסניות לעוזי שאיתו ירה מראש הכוח על הירדנים.
כשהגענו למקום שבו התעלה הייתה רדודה יורם שהיה לפניי נפגע מצרור בחזהו. הכנסנו אותו לאחר הבונקרים וכולם היינו בהלם.
ביקשנו מצביקה מגן, קצין ממחלקת המקלעונים שכמעט כל מחלקתו נהרגה, להמשיך במקומו. מגן ירה טיל בזוקה לכיוון עמדת התול”ר ופגע בה. לאחר מכן הוא ביקש ממני לירות ררנ”ט על אחת מהעמדות הירדניות, ולאחר שהגעתי לפינה של אחת התעלות חיכיתי להפסקה קצרה בירי הירדני, ואז כיוונתי היטב את הררנ”ט ויריתי ישירות לתוך העמדה שכל חייליה נפגעו. בהמשך נפגע מגן ונהרג. יקי חץ ושאר החיילים המשיכו לכיוון הבונקר הגדול ופוצצו אותו, ואז הסתיים הקרב על גבעת התחמושת”.
יורם אלישיב ז”ל הותיר אחריו אישה בשם רינה ותינוק בשם ערן. לאחר מותו צוין לשבח על ידי מפקד החטיבה על גילוי אומץ לב ודבקות במטרה בקרב על שחרור ירושלים. בתחקיר שפורסם בשנת 2017 עודכן כי צל”ש מפקד החטיבה שקיבל הומר לעיטור המופת.
שמואל גלילי לא ישכח לעולם את מפקדו יורם אלישיב, שהוא ורבים מחבריו למחלקה חייבים לו את חייהם. הוא וכמה חברים החליטו לקרוא לבן הבכור שנולד להם על שם מפקדם הנערץ.
יהורם גלילי, בנו של שמואל, אף כתב בספר “פוטו מלחמה” כמה שירים על יורם אלישיב ועל אותו קרב עקוב מדם שבו השתתף אביו.
מדי שנה, ביום ירושלים, נפגשים חיילי הגדוד עם בני ובנות משפחותיהם באתר ההנצחה שעל גבעת התחמושת ומקיימים טקס פרטי משלהם להנצחת חבריהם שנהרגו בקרב העקוב מדם.
שמואל: “בזכות יורם אלישיב חזרנו הביתה בריאים ושלמים כל מי שהצליחו לשרוד מהקרב על הגבעה. שמונה חיילים מהמחלקה שלנו נהרגו באותו קרב. יורם היה אדם שקט, לא מתלהם, דיבר עם אנשים בגובה העיניים והיה איש חינוך. הוא הכיר כל חייל, וממש הגן עלינו בגופו כדי שלא ניפגע או ניהרג. הוא העביר באופן שקט ובוטח את סמכותו כקצין. כיום כבר אין הרבה קצינים כאלה. הוא ממש ידע כיצד להילחם ולא סתם לרוץ ולהסתער קדימה, וחלק מהפעולות ההירואיות שלו בקרב על גבעת התחמושת מיושמות כיום בקרבות פנים אל מול פנים על ידי חיילים קרביים בצה”ל”.
חללים לאור קרני שחר / שמואל גלילי
(שיר זה נכתב על ידי הלוחם שמואל גלילי כמה ימים ספורים אחרי הקרב העקוב מדם בגבעת התחמושת ולפני כחצי שנה ניתן בהוקרה לנשיא המדינה יצחק הרצוג, כשהוא מודפס וממוסגר):
גבעה אפורה מעשן ואבק,
דוממת כאן לאחר קרב.
אדם, שאמש פה נאבק,
זוכר כל חבר מלפניו.
הלילה הפך לאור יום,
מפצצות מרגמה וכדורים זוהרים.
דמויות נראו מדי פעם,
בין עמדות הבטון דוהרים.
בין הדי היריות נשמעו,
אנחות כאב שקטות וחרישיות.
כמו ביקשו לפרוץ, אך נמענו,
שמא יכבידו על חבריהם בתעלות.
דמדומי בוקר נשלחו מהמזרח,
לעבר צלליות מעורפלות בתלוליות.
משהאיר השחר ונשבה הרוח
דם רעים הקריש כמעין שלוליות.
